"זה טיול מאוד מיוחד", היא הסבירה, "הוא יהיה דומה מאוד למסע שהתקיים לפני קרוב למאה שנים".
"מה? מאה שנים?", תמהה תמר, "איזה טיול זה היה? ואיך אנחנו יכולות לעשות טיול דומה לזה?".
המורה חייכה והסבירה בסבלנות: "אתן יודעות שהשבוע חל יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל. לרב קוק היה מסע מפורסם שנקרא 'מסע המושבות'. יחד עם רבנים חשובים אחרים באותה תקופה, הוא יצא למסע ברחבי הארץ בין המושבות השונות. הוא פגש את הפועלים והחלוצים בכל מקום, דיבר איתם וחיזק אותם. המסע הותיר רושם רב. החלטנו השנה בבית הספר לערוך מסע שקצת דומה לאותו מסע מושבות. אבל במקום רבנים, יהיו התלמידים והתלמידות שלנו".
הרעיון נשמע מעניין, אבל עוד לא בדיוק הבנו איך הטיול יתנהל. המורה הסבירה שניסע לבתי ספר בכל מיני מקומות בארץ וניפגש עם התלמידות, נשוחח איתן ונכיר אותן, בדומה למסע של הרב קוק. "אבל על מה נדבר איתן?" תהתה שיר. "ומי אמר שהן בכלל ירצו לפגוש אותנו?" שאלה טל. הצלצול קטע את הדיון וכולנו יצאנו להפסקה, אבל ההתרגשות לקראת המסע נמשכה גם בשעות הבאות.
כעבור יומיים עלינו על אוטובוס שיצא מרחבת בית הספר, עדיין חוששות במקצת מהלא נודע. המורה הדריכה אותנו במהלך הנסיעה לגבי המפגשים שצפויים לנו. כעבור שעה עצר האוטובוס במרכז חיפה. בחצר בית הספר חיכו לנו בנות חילוניות, שנראו די עסוקות בסמארטפון שלהן ואנחנו לא ממש עניינו אותן. תמר הייתה האמיצה הראשונה: "שלום, קוראים לי תמר ואנחנו באות מירושלים. באנו להכיר אתכן". אחת הבנות הרימה את עיניה מהמסך: "אני גל, נעים מאוד. אז על מה אתן רוצות לדבר?", קולה נשמע מזלזל מעט. "נראה לי שיש לנו לא מעט משותף", אמרה תמר, "גם אני מאוד אוהבת לשחק בסמארטפון שלי, אבל בזמן האחרון עשיתי שינוי גדול". "שינוי? איזה? למה?", זיק של התעניינות ניצת בעיניה של גל. כשתמר התחילה להסביר על זה שהיא הרגישה שהטלפון שואב לה את כל הזמן ולכן החליטה להיפטר ממנו, כבר התפתחה שיחה ערה בינינו ובין שאר הבנות. "אבל איך אפשר בלי זה?" שאלה אחת הבנות החילוניות, ואני השבתי: "זה באמת קשה, אבל מצד שני איך אפשר לחיות בבועה?".
יצאנו משם אחרי חצי שעה של דיון מעניין, ואפילו החלפנו מספרי טלפון עם חלק מהבנות. המשכנו לנסוע צפונה והאוטובוס עצר שוב, הפעם בלב מושב אמיתי באמצע הרי הגליל. היו שם בנות שנראו פשוטות מאוד בלבושן, שזופות מהשמש ואפילו די ספורטיביות. כשירדנו מהאוטובוס הן מיהרו להראות לנו בהתלהבות את הלול, הרפת והמטעים השונים בהם הן עובדות מדי פעם. התפעלנו מאוד לראות בנות בגילנו עובדות בעבודות חקלאיות אמיתיות, כשאנחנו פוגשות את התפוחים רק על המדף בסופר.
אחר כך הן לקחו אותנו למקום שהבטיחו שיעניין אותנו. "הנה, זה בית הכנסת של המושב", הראתה לנו ליאורה, שנראתה מהבנות המובילות בקבוצה. בית הכנסת היה מסודר בחי"ת, עם עיטורים מסולסלים ויפים על הקירות. כמה מזקני המושב ישבו שם ומלמלו מזמורי תהילים. "בית הכנסת שלנו מלא בעיקר בשבתות וחגים", הסבירה ליאורה, "לא כולם כאן מתפללים כל יום. אבל אנחנו מאוד אוהבים את בית הכנסת וגאים בו".
המסע נמשך למקומות מעניינים נוספים, ולמפגשים שלימדו אותנו המון על בנות מסוגים שונים שגרות איתנו באותה ארץ ממש. באוטובוס בדרך הביתה, תמר הודתה למורה שלנו על הרעיון והוסיפה: "ותודה לרב קוק שסלל את הדרך למסע מיוחד שכזה!".