בלי קרבות יריות ומרדפי מכוניות. 'מלכודת בפריז'
בלי קרבות יריות ומרדפי מכוניות. 'מלכודת בפריז'מאת: עוזי עילם, בהוצאת: כנרת זמורה-ביתן

'מלכודת בפריז',

עוזי עילם,

הוצאת כנרת זמורה-ביתן,

319 עמ'

שם הספר 'מלכודת בפריז' מטעה מעט. אם הוא עורר בכם אסוציאציות על מותחן בסגנון סרטי ג'יימס בונד, או לפחות ספרי רם אורן, אתם עלולים להתאכזב.

ספרו של תא"ל (מיל') עוזי עילם, שכיהן גם כראש הוועדה לאנרגיה אטומית, מתרחש אמנם ברובו בעיר האורות ובאתרים אקזוטיים אחרים, אבל העלילה הרבה פחות נוצצת. במקום קרבות יריות או מרדפי מכוניות, עוסק הספר לא מעט בדיונים ובמעקבים אחר העברת כספים ועסקאות סיבוביות לקניית רכיבים שיכולים לשמש את תוכנית הגרעין האיראנית. הגיבור, ד"ר גדעון בן ארי, בעבר בכיר במערכת הביטחון, מוזעק לפריז כדי להצטרף לצוות בינלאומי שכולל בכירים ומומחים אמריקנים, ישראלים וצרפתים, לאחר שהתברר שהאיראנים מעבירים את מרכז הכובד של פעילותם מגרמניה לצרפת. אלא שלכל אחד מהשותפים יש אינטרסים משלו, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם המשימה. וכמובן, לא כל מי שנראה כידיד הוא אכן כזה.

אחד הדברים המרעננים בספר הוא דווקא תשומת הלב לצד השני. האיראנים מוצגים לא כדמויות סטריאוטיפיות של רוע מוחלט, אלא כבני אדם עם יתרונות וחולשות. ההתעכבות על התככים בצמרת הרפובליקה האסלאמית, והשפעתם על העלילה, מוסיפים לה אמינות ועומק.

המחבר, עוזי עילם, הוא כאמור בעל קילומטרז' ביטחוני גדול במיוחד וכן בעל תואר שני בהנדסה מהטכניון. הוא נמנה עם מקימי סיירת צנחנים תחת פיקודו של מאיר הר ציון, קיבל את עיטור העוז על תפקודו בפעולת התגמול 'חץ שחור' ברצועת עזה בשנות ה‑50, ובהמשך התקדם בסולם הדרגות והתפקידים עד לתפקיד ראש היחידה למחקר ופיתוח ערב מלחמת יום הכיפורים. עילם כיהן גם כמדען ראשי של מערכת הביטחון ובהמשך במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.

הרקע הביטחוני-הנדסי הנרחב של עילם מאפשר לו לגולל עלילה שיש בה אולי פחות רעש וצלצולים, אבל היא כנראה קרובה למציאות הרבה יותר מרוב הספרים והסרטים בז'אנר.

והערה לשונית קטנה לסיום: הספר נכתב במשלב לשוני מעט גבוה מדי, וזה כולל גם את קטעי השיחה בין הגיבורים. כך למשל מסביר המארח הצרפתי כי "ההתכנסות כאן מאובטחת ומוגנת בהיותה חלק משגרה של הרבה פגישות". יכול להיות שהצרפתי הוא אדם רהוט במיוחד, אבל נדמה לי שרוב אנשי הביטחון לא מדברים ככה. עריכה שהייתה משלבת סגנונות שונים הייתה יכולה להועיל, אבל הדבר לא באמת פוגם בהנאת הקריאה.