בעתו ובזמנו - סיפור לשבת

באחד מימי חודש אלול הוזמן המוהל אברהם סילם לכמה בריתות בעירו נתניה.

עודד מזרחי , ה' באלול תשע"ו

בעתו ובזמנו - סיפור לשבת-ערוץ 7
סיפור לשבת
צילום: פנימה

רובן נערכו בשעות הבוקר, ואילו שתיים נקבעו לשעות אחר הצהריים. הראשונה בצפון העיר, והשנייה - בדרומה.

הברית שנערכה באולמי 'כינור' בצפון העיר התאחרה מאוד בגלל פיוטים רבים ודברי תורה שנאמרו, והסתיימה רק בשעה שבע בערב. נותרו חמש עשרה דקות בלבד עד לשקיעת החמה, וכידוע אסור למול את התינוק לאחר מכן.

אברהם רץ למכונית עם עוזרו, יעקב, כדי להספיק להגיע בזמן לבית הכנסת 'אליהו הנביא' בשכונת קריית נורדאו שבדרום העיר. העוזר התניע את הרכב והחל לנסוע לעבר היעד. אחרי כמאתיים מטר בלבד, בדיוק בפנייה לכביש הראשי, גילו לפתע שיש תקר באחד הגלגלים.

נותרו שמונה דקות לשקיעה. כמובן שלא היה טעם להחליף את הגלגל הפגום בגלגל רזרבי. אברהם לא ידע מה לעשות. אין שום סיכוי בעולם להגיע לפני השקיעה בדרך הטבע. איך יוכל לאכזב את משפחת הבן הנימול וכל אורחיהם, שלא לדבר על הברית שלא תיערך בעתה ובזמנה?!

הם היו סמוכים לכביש החוף, המהווה עורק תחבורה ראשי לכיוון הדרום. אברהם החליט לעשות מעשה לא שגרתי. לנגד עיניו הנדהמות של עוזרו, התקרב לרכב מפואר שהאט בנסיעתו משום מה, ובלי לבקש רשות מהנהג נכנס פנימה, וגם סימן לעוזרו להיכנס בעקבותיו...

הנהג הביט בתדהמה בנוסעים הלא קרואים. המילים נעתקו מפיו. אברהם טפח על כתפו ואמר לו: "קודם כול סע! אחר כך אסביר לך מה קורה..."

הנהג המשיך לנסוע ואברהם החל להסביר: "תשמע, אנחנו חייב להגיע במהירות האפשרית לבית הכנסת 'אליהו הנביא' בשכונת קריית נורדאו כדי להכניס ילד בבריתו של אברהם אבינו לפני השקיעה! יש לנו כמה דקות..."

הנהג, שלא נראה שומר תורה ומצוות, קלט מיד את דחיפות העניין והחל לנהוג במהירות. הרב אברהם הביט חליפות במד המהירות של הרכב שהגיע לקצה המהירות המותרת, ובמחוגי השעון המתקדמים, ולאחר מכן עצם את עיניו ואמר מזמורי תהילים.

לאחר חמש דקות בלבד אמר הנהג למוהל: "הגענו לבית הכנסת אליהו הנביא!"

המוהל הודה לנהג, לקח את תיקו ופילס דרך בתוך הקהל, שהיה נרגן וכועס על האיחור הרב. הוא פתח את תיקו המיוחד, והחל לקיים את ברית המילה בזריזות כשהוא מסיים הכול דקה וחצי לפני השקיעה. אברהם שמח מאוד על העזרה הגדולה שהייתה לו משמיים, ומתוך שמחה של מצווה הרבה באמירת פיוטים יותר מהנהוג. לאחר מכן התנצל בפני ההורים והאורחים על איחורו ונשאר לסעודת המצווה עם עוזרו.

בעיצומה של הסעודה הבחין המוהל בנהג שהסיע אותו, כשהוא יושב באחד השולחנות המרוחקים. הוא ניגש אליו, הודה לו בשנית ושאל: "מדוע אתה מתעכב פה?!"

"אני מחכה לסיום הסעודה כדי שאוכל לקחת אותך בחזרה לאן שתרצה".

"תזכה למצוות רבות, אבל אינך צריך להמתין לי. אני כבר אסתדר".

הפצרותיו של המוהל לא הועילו והנהג נשאר עד לסיום הסעודה כשהוא ממתין לקחתו. אברהם נכנס למכונית, ובמהלך הנסיעה החל לשוחח עם הנהג. הלה סיפר לו כי הוא בן ארבעים וחמש ועדיין לא זכה לשאת אישה, ובגלל שראה את מסירותו הרבה של המוהל, ביקש ממנו שיברך אותו שיזכה להתחתן בקרוב.

המוהל הניח את ידו על ראשו של הנהג בשמחה ובירך אותו מעומק הלב: "יהי רצון שבזכות המצווה שהסעת אותי לברית וזכיתי למול את התינוק בעתו ובזמנו, תזכה בעזרת השם למצוא במהרה את זיווגך הנכון, ושתזכו אתה ובת זוגך משמיים לפרי בטן, ובתוך שנה תזמין אותי לברית!"

עברה שנה והטלפון הנייד בכיסו של הרב צלצל.

"שלום, הרב סילם. מדבר אבי, הנהג שלקח אותך לברית בבית הכנסת 'אליהו הנביא' לפני שנה. הברכה שלך התקיימה במלואה, ואני מזמין אותך להיות המוהל בבריתו של בננו בכורנו..."

המוהל אברהם הגיע לברית, והתרשם שאבי חובש הכיפה התחזק בדרך התורה והמצוות. לאחר הברית שרו פיוטים, נאמרו דברי תורה והמוהל סיפר את סיפורו.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il