הלב יוצא אל משפחות שאול וגולדין, אשר איבדו את היקר להן מכול ואשר רוצות, בצדק, להביא את בניהן למנוחת עולמים, בקבר ישראל.
הכאב והאובדן, המשולבים בחוסר הידיעה היכן קבורים ביניהן, מהווים לדעתי את אחד הניסיונות הקשים ביותר והכאבים הגדולים שישנם. אני מתפללת בעבורן וכואבת את כאבן.
עם זאת, אני סבורה כי עסקת שבויים איננה נכונה, לא במקרה של חללים ולא במקרה של אזרחים וחיילים חיים. מדינת ישראל צריכה לעשות כל אשר לאל ידה כדי להחזיר את כולם, אך לא בדרך של סיכון שאר אזרחיה. עסקאות של שחרור מחבלים מהוות סכנה ברורה, מוחשית ומיידית. אסור, לא הגון ולא נכון להציל אחד ולסכן את השאר.
קטונתי מלהבין את כל השיקולים העומדים בבסיסה של החלטה זו או אחרת. אבל כאזרח הקטן, כאחת שנפגעה פגיעה קשה, אני יכולה לומר שעסקת שליט גרמה לאובדנים קשים וגדולים. מותו של ברוך הי"ד הוא בראש ובראשונה אובדן עצום לנו - משפחתו, אך הוא מהווה גם אבדה לכלל העם. בניגוד למה שעשוי להשתמע מדבריי, אני מלאת שמחה והודיה לה' על שגלעד שליט הוא בן חורין ולא נמצא יותר בידיהם של חיות האדם. אך במקביל אני מחויבת לתפקידי - למחות ולהתחנן שלא להביא שוב לשחרור מחבלים.
דומה הדבר לפצצה מתקתקת, לרימון שפתחו לו את הניצרה. הוא יתפוצץ לבסוף וכולנו נמצאים בסכנה ממנו. בואו ננהג בחוכמה ולא נשחרר את ניצרת הרימון.
מצוות פדיון שבויים היא מהחשובות שיש. אך מצוות "ונשמרתם לנפשותיכם", במשמעותה כדאגה לביטחון יתר האזרחים - חשובה לא פחות. לדאבון לבנו, נוכחנו לדעת כי שתי מצוות אלו אינן מצליחות לדור יחד. בעקבות העסקאות השונות שנעשו בעבר, נרצחו רבים וטובים על ידי מחבלים ששוחררו מהכלא.
עלינו לזכור כי רצח יהודים עומד בבסיס האידיאולוגיה שלהם. למגר שאיפה זו – אי אפשר, על כן השהות בבתי הכלא מאפשרת הגנה מקסימלית על האזרחים מפני הרוצחים השפלים הללו.
הדס מזרחי
נפצעה קשה ואיבדה את בעלה, נצ״מ ברוך מזרחי הי״ד, בפיגוע בערב פסח תשע״ד