השעון הסלקטיבי של בג"ץ

החלטת בג"ץ להרוס את נתיב האבות מוכיחה שוב את האפליה של בית המשפט בין יהודים לערבים. דעה

יהודה אליהו , ה' באלול תשע"ו

השעון הסלקטיבי של בג"ץ-ערוץ 7
קצב מחוגיו של השעון בהיכל בג"ץ לוקה בקלקול סלקטיבי בצורה שמפלה יהודים באופן פסול.
צילום: פלאש 90

הבדיחה אומרת שגם שעון מקולקל מראה פעמיים ביממה את השעה הנכונה. אולם ביום חמישי האחרון, התברר שקצב מחוגיו של השעון בהיכל בג"ץ לוקה בקלקול סלקטיבי בצורה שמפלה יהודים באופן פסול.

מדובר בעתירה המכוונת כנגד 17 בתי קבע, כמחצית מבתי שכונת נתיב האבות ביישוב אלעזר שבגוש עציון, שבג"ץ הורה להרסם בתוך שנה וחצי.

העותרים המיוצגים בידי ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין' טענו כי הבתים נבנו על קרקע בבעלותם, ואילו המדינה טענה כי מאחר שהאזור מעולם לא הוסדר במרשם המקרקעין, מעמד הקרקעות שנוי במחלוקת, ולכן בוצע הליך לבחינת מעמד הקרקע והכרזה על אדמות המדינה במקום. בתהליך נמצא בין היתר, כי ברוב הבתים טענת הבעלות הערבית מתייחסת רק לרצועת קרקע ברוחב של כמטר וחצי, אשר גם לגביה המדינה טוענת לבעלות.

עמדת המדינה הייתה ברורה: השכונה אמנם הוקמה בלי כל ההיתרים הנדרשים, אך בתמיכה מובהקת של הרשויות. לכן, ולו מטעמי היגיון בריא, אין להרוס את הבתים, אלא לאפשר למדינה פרק זמן סביר לרשום את בעלותה על השטח, ולמצוא פתרון חוקי ומוסכם.

קצרה היריעה מלנתח את פסק הדין, אשר מוכיח שוב את היכולות הפנומנליות של בג"ץ ליצור אבחנה פסולה בין יהודים לערבים. ובכל זאת, נתייחס בקצרה לכמה נקודות:

בפסק הדין צוטטו כעשרה פסקי דין בעתירות שהוגשו מימין (רובן בידי 'רגבים') נגד בנייה ערבית בלתי חוקית. בכל העתירות הללו, שכאן צוטטו כדי לנמק את חשיבותה של אכיפת החוק, קבע בג"ץ עצמו כי לא יתערב בשיקול הדעת ובסדרי העדיפויות של המדינה לאכיפה.

במקרה דנן, השופטים קבעו כי תהליך רישום הקרקע עשוי להמשך זמן רב, ועל כן יש להרוס את הבתים בתוך שנה וחצי. "בכל הכבוד", כתבו השופטים, "לבקשת הדרג המדיני אין מעמד מיוחד בהליך השיפוטי. דין המדינה כדין בעלי דין אחרים".

האפליה בציטוט זה מקוממת שבעתיים, מאחר שרק לפני חודשים ספורים דחה בג"ץ עתירה אחרת של 'רגבים', העוסקת ביישוב בדואי בלתי חוקי שהוקם על שטח עצום ששייך ליהודים. מאחר שהמדינה מנסה כבר כשני עשורים לפנות בהסכמה את הבדואים משם, ללא הצלחה, דרשו בעלי הקרקע שבג"ץ יקצוב למדינה זמן לפינויים. המדינה טענה כי התהליך לפתרון המוסכם עשוי לקחת שש שנים נוספות. במקרה זה, הפלא ופלא, נענו השופטים לבקשת המדינה, ולא אצה להם הדרך לקבוע לוחות זמנים להשבת הקרקע לבעליה הידועים. מחוגי השעון הבג"צי עמדו מלכת, והעתירה נדחתה.

כדי להגיע לכס השיפוט בבג"ץ יש צורך ביכולות משפטיות אנליטיות. אלו אכן התגלו בפסק הדין האחרון, שהצליח, שוב, בעזרת פלפול אלגנטי – ליצור אבחנות פוליטיות עטויות גלימה משפטית, כאלו שזועקות כי המטרה סומנה זה מכבר, וההחלטה נכתבה בהתאם.

חבל שטיפות האמון האחרונות שעוד נותרו לציבור ביחס למוסד העליון של מערכת המשפט בישראל, אף הן הולכות ונעלמות.

מאחר שהתקלה הסלקטיבית בשעון בג"ץ כבר הוכיחה שהיא עלולה לחזור שוב ושוב, הדרג המדיני שנבחר על ידי הציבור חייב לקדם את חוק ההסדרה. הגיע הזמן, מזמן.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת 'רגבים'