מועצה של כולם

ההנחיות החדשות להגדלת מספר הנשים במועצות הדתיות הן בשורה טובה לא רק למגדר. דעה

נילי בן גיגי-וולף , ה' באלול תשע"ו

מועצה של כולם         -ערוץ 7
בשבתו כסגן השר לשירותי דת הורה על מינימום של אישה אחת בכל מועצה דתית. הרב אלי בן דהן
צילום: דוברות סגן שר הביטחון

השבוע התבשרנו כי משרד המשפטים העביר למשרד הדתות הנחיות הנוגעות לייצוג נשים במועצות הדתיות.

ההנחיות החדשות קובעות כי בלי ייצוג הולם של 30 אחוז נשים, לא תתאפשר הרכבה של מועצה דתית. כיום בקושי 17 אחוזים מחברי המועצות הדתיות הן נשים, ואף אישה אינה מכהנת כיו"ר מועצה דתית, חלילה.

לא צריך להיות פמיניסט דגול כדי לברך על ההנחיה החדשה. אם היא תצא לפועל, היא כנראה תהיה אחד הדברים הכי טובים שיקרו למועצות הדתיות, ולנו כצרכנים וצרכניות של שירותיהן.

ראשית, זה הדבר הנכון והראוי לעשותו מהבחינה הדמוקרטית. גם המובן מאליו צריך להיאמר לפעמים: אנחנו צרכניות של שירותי הדת בדיוק כמו כולם. לחלק מהשירותים יש לנו נגיעה אישית ממש, כמו למשל הדרכת כלות, בלניות ומקוואות. אך מעבר לכך, אנחנו מתחתנות ומתגרשות באמצעות המועצה, אוכלות כשר תחת תעודות כשרות שהוענקו על ידי המועצה, מתפללות בבתי הכנסת ופוסעות בעירובין שנקבעו בידי המועצה ואף נזקקות לעתים לשירותיה של מחלקת הקבורה במועצה. אז כן, יש לנו מה לומר בנושאים הללו.

אך מעבר לדמוקרטיה, הניסיון שנצבר עד כה מחברותן של נשים במועצות דתיות הראה שהן הביאו ליותר שקיפות, יותר ביקורת ציבורית ויותר מתן במה לקולות וצרכים שטרם נשמעו עד אז. דוגמאות? קצרה היריעה, אז הנה אחת קטנה אך חשובה: שכר הבלניות. עשרות שנים של הגמוניה גברית במועצות הדתיות, הביאו את הבלניות לתחתית שרשרת המזון בהסכמי השכר. תחושת השליחות שבה הן פועלות נוצלה לרעה. כמעט כל בעלי התפקידים התקדמו, בשעה שהן הוחרגו מההסכמים ונשארו מאחור. רק מאבק של נשים שנכנסו לנושא הביא לתיקון המצב במידת מה, בדמות הסכם שכר חדש ומיטיב שנחתם באפריל האחרון.

על המעטות שחברות כיום במועצות אנו חבים תודה גדולה לח"כ הרב אלי בן דהן, אשר בשבתו כסגן השר לשירותי דת הורה על מינימום של אישה אחת בכל מועצה דתית. אבל אחת זה מעט, מעט מדי. קשה מאוד להשפיע, להוביל שינויים ולעמוד מול התנגדויות כשאת יחידה. את הבדידות הזאת ההנחיה החדשה מתקנת.

אולם, על הבשורה הנפלאה מאיימת לקונה הקיימת בהנחיה הנוכחית: היא אינה חלה על מועצות ממונות (אשר דומות במהותן לוועדות קרואות). שלושה שותפים במועצה הדתית: הרשות המקומית, שר הדתות והרב המקומי. כל אחד מהם יכול להטיל וטו על הרכבת המועצה. לא הצלחנו להגיע למועצה מוסכמת, או במקרה דנן ל‑30% נשים? נקבל מועצה ממונה שבה אין שקיפות, אין ביקורת ואין ייצוג ציבור. כמה רע זה יכול להיות אפשר ללמוד למשל מירושלים, שבה מכהנת מועצה ממונה כבר קרוב ל‑16 שנים במצטבר. ביולי האחרון נעצרו בה חמישה עובדים בחשד להונאה, מרמה והפרת אמונים.

הכותבת היא נציגת סיעת 'התעוררות' למועצה הדתית בירושלים