קשה להפריז בדמותו הייחודית של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, שנפטר השבוע בג' באלול - יום פטירתו של מורה דרכו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, שהכיר את הרב אישית במשך שנים רבות, רואה בו דמות מיוחדת במינה: "הוא היה גדול מכל הבחינות, גדול ומיוחד. הוא היה רב ציוני דתי מובהק, של הזדהות עם המדינה והזדהות עם צה"ל, הזדהות עם התקופה הגדולה שאנחנו חיים בה, שהיא תקופה של גאולת ישראל".
הרב דרוקמן הכיר את הרב שאר ישוב כשלמד אצל אביו הרב הנזיר, ולכן כינה אותו "אחי הגדול": "הוא ינק את ייחודו בבית אביו. גם אביו עסק בכל המדע הרוחני לדורותיו, אפילו פילוסופיה כללית, אבל הכול שימש את הקודש. גם אצל הרב שאר ישוב - היה בו גיוון גדול, אבל הכול שימש את הקודש. זה ייחודו, שאפשר לשלב את הכול, והכול לשם שמיים".
הרב שאר ישוב כהן כיהן כרבה הראשי של העיר חיפה למעלה משלושים וחמש שנים. ראש העיר, יונה יהב, הכיר את הרב עוד כששימש ראש לשכתו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, והרב שאר ישוב כיהן אז כסגן ראש העיר מטעם המפד"ל: "כבר אז נפשי נקשרה בנפשו. הרב שאר ישוב באישיותו, בסבלנות שלו, באהבת האדם שלו, התאים לעיר חיפה כמו כפפה ליד. הוא ידע לפשר ולגשר. הוא לא עשה שום חשבון שמיצב אותו כקיצוני. הוא כל הזמן התמצב כשייך לכולם וכולם הגיבו בהתאם. מאוד אהבו אותו. המונח כלל ישראל היה מקודש אצלו".
יהב מספר כי גם קבוצות מוסלמיות בעיר העריכו מאוד את הרב: "הוא השתתף בכל מיני אירועים של המוסלמים ואחרים, וזכה לכבוד ענק גם של הלא יהודים". יהב קיים קשר קרוב ואישי עם הרב שאר ישוב, שחיתן אותו וגם את בנו, ואף נהג להתייעץ איתו: "ראיתי בו איש נעים הליכות, אוהב אדם, חכם מאוד, ידען בתורה ובהלכה".
מזכ"ל המועצה הדתית בחיפה, דוד מצגר, מספר על השינוי הגדול שחולל הרב שאר ישוב בעיר: "הוא היה צדיק אמיתי, איש אוהב ואהוב על הבריות בצורה מדהימה. בכוחותיו המיוחדים ובאופיו המיוחד שינה את 'חיפה האדומה' ל'חיפה התכולה', הוא קרא לזה 'חיפה של מעלה'. בתקופתו נוסדו ישיבות, קמו חצרות חסידיות, קול התורה הולך וגובר בחיפה, מה שלא היה בעבר".
נזיר עד גיל 16
הרב אליהו יוסף שאר ישוב כהן נולד בירושלים לרב הנזיר - הרב דוד כהן, מי שהיה תלמידו הקרוב של הרב קוק. לפי המסורת המשפחתית, היה הרב שאר ישוב דור 18 לשושלת רבנים. אביו נהג מנהגי נזירות, וכן הקדיש את שני ילדיו - בתו הבכורה צפיה ובנו הרב שאר ישוב, לנזירות מיום לידתם. במסגרתה לא שתה הרב יין, לא הסתפר ולא נטמא בטומאת מת - דבר שהיה מחויב לו מתוקף היותו כהן. בגיל שש עשרה הפסיק הרב שאר ישוב את נזירותו, אך כל ימיו נהג כמנהג אביו שלא לאכול בשר ונמנע משתיית יין.
בבגרותו למד הרב בישיבת מרכז הרב. במלחמת השחרור לחם במסגרת האצ"ל, וכשנפל הרובע היהודי נלקח לשבי הירדני עם יתר החיילים והאזרחים. בשבי נותח הרב ברגלו, אך נותר צולע. מצגר מספר כי גם בשבי הירדני היה הרב הרועה הרוחני של כל הישראלים שנשבו, ובטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן זכה הרב להיות בין הבודדים שהוזמנו לבמה עם מלך ירדן.
במהלך שירותו הצבאי נשא הרב שאר ישוב לאישה את נעמי, בתו של הרב ד"ר חיים שמשון גולדשטיין - מי שהיה נשיא הסתדרות הרבנים של ארצות הברית, ונכדתו של הנדבן הידוע הארי פישל. מוכר הסיפור כי הרב שאר ישוב הגיע לחתונתו במדי צה"ל. הרב דרוקמן מספר כי בהקשר זה אמר הרב צבי יהודה קוק, שהוא לא יודע מה המקור לקדושת השטריימל, אבל במדי צה"ל יש קדושה כי הם משמשים את צבא ישראל. נעמי אשתו היא דוקטור לפילוסופיה, ולימדה באוניברסיטאות שונות. לשניים בת אחת - אלירז קראוס, ולה שישה ילדים. אחותו היחידה של הרב - צפיה, נישאה לרב שלמה גורן, מי שכיהן כרב הראשי לישראל.
הרב שאר ישוב הקים וכיהן כנשיא מוסדות אריאל ומכון הארי פישל להכשרת רבנים ודיינים. מצגר מספר כי "זהו המכון היחיד בארץ המשלב חרדים, חסידים וליטאים וגם דתיים לאומיים ומתנחלים שיושבים יחד ולומדים תורה". נכדו של הרב, הרב יונתן קראוס, נבחר בשנה שעברה לשמש כיו"ר מוסדות אריאל.