להתרחב בלי לאבד את הזהות

מפקד הבית היהודי, שנערך כשאין בחירות באופק, עלול לשנות את הרכב המתפקדים וכתוצאה מכך להביא לטשטוש אופייה הציוני-דתי של המפלגה

עמנואל שילה , ה' באלול תשע"ו | עודכן: 20:34

להתרחב בלי לאבד את הזהות-ערוץ 7
לא עושה כל מה שאפשר וצריך כדי לאלץ את הבית היהודי להתחשב בעמדתו. אורי אריאל
Emil Salman/POOL/flash90

1

בבית היהודי נפתח לאחרונה מפקד חברים חדש, שעשויות להיות לו השלכות משמעותיות על דמותה העתידית של המפלגה.

הרכב רשימת המתפקדים, שהיא הגוף שבוחר בפריימריז את יו"ר המפלגה ואת רשימת המפלגה לכנסת, עלול להשתנות בעקבות המפקד, באופן שיגרור שינוי באופייה של הרשימה לכנסת וממילא גם בעמדותיה של הסיעה בנושאים תורניים.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות אפשר היה להתפקד למפלגה זמן קצר לפני הבחירות, להצביע ולהשפיע. בפעם הבאה, על פי חוקת המפלגה, רק חברי מפלגה שצברו ותק יוכלו להצביע או להיבחר. שני המפקדים הקודמים נערכו כאשר מועד הבחירות כבר נראה באופק. אווירת מערכת הבחירות הקרובה גרמה לכך שהציבור התפקד בהמוניו. כעת נפתח המפקד בזמן שהקדנציה של הכנסת עוד לא הגיעה למחציתה. הקואליציה נראית יציבה, ובאופן רשמי הבחירות הבאות עתידות להתקיים בעוד יותר משנתיים. כשאין אווירת בחירות, הציבור לא ממהר להתפקד. ומי שיבקש להתפקד לאחר שמועד הבחירות ייקבע עלול לגלות שזה מאוחר מדי וכבר לא תהיה לו זכות בחירה והיבחרות.

2

עצם ההחלטה על עריכת מפקד וגביית דמי חבר שנתית ומסודרת היא נכונה וראויה. מי שרוצה להשפיע צריך להיות מוכן גם להשקיע סכום סמלי של פחות מ‑60 שקלים בשנה. גם התניית הזכאות לבחור ולהיבחר בוותק מסוים במפלגה היא הגיונית. ועדיין לא כדאי שהשינויים הללו יאפשרו לנצל את חוסר הערנות של הציבור כדי לשנות את אופייה הציוני-דתי של המפלגה.

תמכתי ועודני תומך בפתיחת שורות המפלגה גם למי שבחייהם הפרטיים אינם שומרי תורה ומצוות, ובלבד שהם מזדהים עם דרכה של הציונות הדתית. ההשתלבות של איילת שקד במפלגה, שביעות הרצון מתפקודה והאמון הרב שהיא זוכה לו בקרב חבריה הם דוגמה מוצלחת לגישה הזאת. אם המפלגה רוצה לגדול ולהגיע לעמדות מפתח והשפעה היא צריכה להרחיב את שורותיה – אבל לא על חשבון הנאמנות האידיאולוגית לדרכה של הציונות הדתית.

3

בבחירות הקודמות ראינו את האכזבה ששררה בסביבתו של יו"ר המפלגה מתוצאות הפריימריז לרשימה לכנסת.

איילת שקד אמנם נבחרה ראשונה, אבל מועמדים אחרים שאינם דתיים כמו דני דיין ורונן שובל נבחרו רק בעשירייה השנייה, במקומות שבדיעבד התבררו כלא ריאליים. יו"ר המפלגה ועוזריו לא הסתירו את אכזבתם מכך שהציבור בחר לתת אמון מחודש בח"כים היוצאים, במקום לקדם עוד מועמדים שאינם דתיים. בנט ניסה להשתמש בסמכות השריון שלו כדי להכניס לעשירייה הראשונה שני מועמדים שאינם חובשי כיפה – ינון מגל ואלי אוחנה. בדיעבד, שני השריונים הללו התגלו ככישלון. אלי אוחנה נאלץ לפרוש מהרשימה בעקבות הסערה שעורר השריון של כדורגלן העבר בחוגי המפלגה ובקרב תומכיה ומצביעיה. ינון מגל, שדווקא החל את דרכו כח"כ מוצלח, נאלץ להתפטר מהכנסת לאחר ששמו הוכתם בהתנהגות פסולה כלפי נשים, שאינה הולמת את ערכי המפלגה.

פתיחת המפקד כעת תוך מחיקת כל מי שלא יחדשו את התפקדותם בהרשמה ובתשלום, עלולה להוביל למצב שבו מספר המתפקדים יפחת באופן דרסטי. מקרב המתפקדים שיישארו או יתווספו יהיה ריכוז גבוה יחסית של כאלה שקשורים למנגנון המפלגה, ובהצבעותיהם מיישרים קו עם הנהגתה.

השאיפה לשלב חילונים נוספים במפלגה היא לגיטימית, אבל בתנאי שיהיה ברור שמדובר בכאלה שמקבלים את דרכה של הציונות הדתית, ולא בניסיון לדלל את המרכיב הדתי בזהותה של המפלגה. השאיפה לברוח מהזיהוי המגזרי גורמת גם להימנעות ממאבק על אינטרסים מגזריים מובהקים כמו הפחתת שכר הלימוד בחינוך הדתי גם כשתיק החינוך בידינו, או שמירת תחום התודעה היהודית בידי הרבנות הצבאית.

לכן חשוב שכוחו של המחנה התורני בתוך המפלגה לא ייחלש. וזה עלול לקרות, משום שהמחנה הזה אינו מלוכד ואין לו הנהגה ברורה. בתחום המדיני-ביטחוני בנט עומד על המשמר ועושה בסך הכול עבודה טובה. אבל בתחום הדתי יש צורך במחנה תורני חזק בתוך המפלגה שיאזן את גישתו הליברלית של בנט ואת נטייתו לקרוץ לחילונים, לרפורמים וללהט"בים תוך שחיקת העמדה הדתית של המפלגה.

4

בקדנציה הקודמת, ובמידה לא מבוטלת גם בנוכחית, למפלגת 'תקומה' היה תפקיד בבלימת הסחף הזה. אבל לא ברור מהו העתיד הנשקף למפלגה זו. בנט ומקורביו יותר מרומזים שמבחינתם זו הייתה הפעם האחרונה ששתי המפלגות רצו ברשימה משותפת שבה קיבלה 'תקומה' מקומות משוריינים. מבחינתם, על אנשי 'תקומה' להתמזג בבית היהודי ולהתמודד בפריימריז.

לאורי אריאל יש טענות כבדות משקל נגד שיטת הפריימריז, אבל הוא לא עושה כל מה שאפשר וצריך כדי לאלץ את הבית היהודי להתחשב בעמדתו. סמוך לבחירות 'תקומה' עלולה למצוא את עצמה בלי הסכם עם הבית היהודי. אז יהיה על אנשיה להחליט האם לנסות שוב לחבור למרזל ולאלי ישי ולהתמודד מול משוכה גבוהה מאוד בדמות אחוז חסימה של ארבעה מנדטים, או לקוות לחסדו של בנט שיפתור אותם מחובת הוותק במפלגה ויאשר להם להתמודד בפריימריז.

לא כל כך הרבה שנים חלפו מאז שהמחנה התורני החזיק בהנהגה הפוליטית של הציונות הדתית, תחת יושבי הראש הרב יצחק לוי ואפי איתם. היחלשות המחנה הזה היא תוצאה של פילוגים על רקע אישי ואידיאולוגי, התנגדות עיקשת לשיטת הפריימריז בניגוד לדעת רוב הציבור, וחוסר הצלחה להעמיד מנהיגות מוסכמת שוות-משקל לזו של בנט ושקד.

אבל גם כאשר הציבור התורני לא מצליח למצות את הפוטנציאל הפוליטי שלו, הוא עדיין רחוק מלוותר על עמדותיו. גם בלי הנהגה פוליטית בולטת בתוך הבית היהודי, יש לקוות שהציבור הרחב יבין את הצורך לשמור על המפלגה משחיקה אידיאולוגית, יטרח להכניס את היד לכיס ולהתפקד כדי לשמר את יכולת ההשפעה שלו על הרכב הרשימה ועל זהותה הציונית-דתית של המפלגה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com