טיהור אתני זה רק בסוסיא

ממשל אובמה מתעלם מכל טיהור אתני במזרח התיכון שאינו הרס בנייה בלתי חוקית של פלשתינים.

עמיאל אונגר , י"ב באלול תשע"ו

טיהור אתני זה רק בסוסיא-ערוץ 7
אסור שמחליפו בתפקיד יהיה פוליטיקאי בדרך לפנסיה. יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

החלטתו של בנימין נתניהו להוריד את הכפפות, ולכנות את דרישתו של עבאס למדינה נקייה מיהודים בשמה האמיתי "טיהור אתני", החזירה את ציפי לבני זמנית למרכז הבמה התקשורתית.

כשהאזנתי לגל"צ שמעתי שהיא עומדת להגיב לנתניהו. אז עברתי לרשת ב', אבל שם כבר המתינו לבני ואריה גולן כדי לשפוך קיתונות של לעג על נתניהו.

לבני התרפקה על ימיה כשרת החוץ, כאשר במדיניותה הנבונה והבלתי מתגרה השיגה הכרה של האמריקנים בגושי ההתיישבות. אולם גם אם לבני והפרקליט דובי וייסגלס סברו שהייתה להם ביד הסכמה על הגושים - ממשל אובמה ומזכירת המדינה הילארי קלינטון סברו אחרת והתכחשו להסכם. קלינטון אף זכתה לגיבוי מקודמתה בתפקיד, קונדוליסה רייס. הייתה זו אותה רייס שבזמן הגירוש מגוש קטיף ממש התרפקה על אריאל שרון, "איך הוא כזה נהדר", אולם כאשר הצ'ק הדחוי של ההסכמה על הגושים הוגש לפירעון - הוא התגלה כחסר כיסוי. נכון, אליוט אברמס שבזמן הגירוש כיהן כתת מזכיר המדינה טען שהיה הסכם, וממשל אובמה מאבד אמון באי כיבודו. אבל בניית אמון וכיבוד הצהרות אינם הצד החזק של ממשל אובמה, והתוצאות בהתאם. לכן גם כאשר ישראל בונה בירושלים - שלא לדבר על מעלה אדומים או אפרת - היא מעוררת במחלקת המדינה חמת זעם והאשמות על טיהור אתני.

ממשל אובמה הוא האחרון שרשאי להתרעם על טיהור אתני, והוא נוהג בנושא הזה פנקסנות כפולה. בסוריה ובעיראק מתבצע טיהור אתני בקנה מידה נרחב. אחרי שבגדאד נוקתה מיהודים ונוצרים הגיע כעת תורם של הסונים, והמיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן מבצעות את המלאכה. גם דמשק הופכת לעיר שיעית בלי שהאמריקנים יפצו פה, כי למה לסכן את היחסים עם איראן - גולת הכותרת של הדיפלומטיה האמריקנית בתקופת אובמה? מיליוני פליטים שוהים במחנות בירדן ובלבנון ונוהרים לאירופה ולמערב - אבל מבחינת הממשל רק סילוק פולשים מסוסיא מוגדר כטיהור אתני.

קיימת גם האנומליה שבשעה שהמוסלמים בונים מגה-מסגדים במערב, אי אפשר לבנות כנסיות במדינות ערב. גם במדינות כמו מצרים שבהן נותר עדיין מיעוט נוצרי, מי שמנסה לבנות כנסייה או לשקם כנסייה שנשרפה בידי מוסלמים מסתכן בנפשו. הקופטים ממשיכים לארוז ולהגר והטיהור האתני הזוחל נמשך.

לא רק השמאל והממשל האמריקני הגיבו בחריפות על דבריו של נתניהו, אלא גם נציגי הציבור הערבי. לפני כמה שנים הופיע סקר שלפיו בציבור הערבי יש חשש מסוים מגירוש יהודים מביתם, שמא הדבר ישפיע על מעמדם של הערבים בישראל. הערבים בוודאי הפנימו בינתיים שגירוש יהודים למען השלום יעבור בשתיקה, ואילו גירוש ערבים ייחשב כפשע נגד האנושות. כאשר נתניהו משווה בעליל בין זכויות היהודים ביש"ע לזכויות הערבים בתוך הקו הירוק, פעמון האזעקה מתחיל לצלצל אצלם, והח"כים איימן עודה ואחמד טיבי משתלחים בנתניהו.

מול כל ההתנגדויות, המסר הזה חייב להיות על השולחן תמיד: מי שחותר למדינה ערבית נקייה מיהודים כדי למנוע חיכוך, צריך גם להשלים עם מדינה יהודית נקייה מערבים כדי למנוע חיכוך.

דרוש יו"ר מהסוג הנמרץ

הכרזתו של נתן שרנסקי שאינו מעוניין בקדנציה נוספת כראש הסוכנות היהודית, פתחה את התחרות על תפקיד יורשו.

מאז הקמת המדינה, יו"ר הסוכנות וגזבר הסוכנות השתייכו לשני אבטיפוסים שונים. האבטיפוס הראשון הוא פוליטיקאי שפרש מהזירה הראשית של הממשלה והכנסת ועבר לבית התנחומים של הסוכנות. במסגרת הזאת אפשר להזכיר את שמחה דיניץ ואפילו את נתן שרנסקי עצמו. הזן השני – הזן של "דעתו לחזור" – הוא הפוליטיקאי שהלך לסוכנות ככביש עוקף כאשר הכביש הראשי היה פקוק או חסום - היות שמפלגתו שהתה באופוזיציה או משום שיו"ר המפלגה שם לו רגל. אפשר להזכיר את מאיר שטרית ואת אברום בורג שהסתכסך עם אהוד ברק כדוגמאות לאבטיפוס זה. שניהם לא הסתירו את העובדה שהם רואים בסוכנות עמדת ביניים, לקראת חזרתם לליגה הבכירה.

בתקופה הזאת אנחנו זקוקים דווקא לזן השני - מועמד שמבקש להצליח כיו"ר הסוכנות כדי להוכיח שהוא בשל לתפקידים בכירים בזירה העיקרית. זה למשל מה שדני דנון עושה בהצלחה רבה כשגריר ישראל באו"ם.

הסוכנות אמנם ירדה מגדולתה בשנים האחרונות, אבל דווקא בעידן הנוכחי אנחנו זקוקים לגוף ממשלתי-למחצה שמסוגל לפעול במקומות ובתחומים שלא נוח לממשלת ישראל לפעול בהם - לדוגמה בתחום עידוד העלייה. בעת ביקור ממלכתי בפריז או בברלין יתקשה ראש ממשלת ישראל לצאת בקריאה "בואו הביתה, אתם מסתכנים בנפשכם פה". אבל המסר הזה חייב להישמע בצלילות ובנחרצות, כי במקומות רבים ובמיוחד באירופה היהודים שוב חיים על הר געש.

ראש ממשלת צרפת, מנואל וואלס, מכריז שכוחות הביטחון מסכלים יום יום פיגועים מתוכננים. כמו כן מכריזים בצרפת ש‑15,000 חשודים נמצאים תחת מעקב. במצב כזה, כפי שמודה וואלס עצמו, יתרחשו עוד פיגועים. וואלס סיפק בזה הכנה פסיכולוגית לפיגועים, אבל גם היא לא תשכך הלם של מגה-פיגוע, כמו אלו שסוכלו השבוע נגד מגדל אייפל וכנסיית נוטרה. שרשרת פיגועים עלולה להצית מלחמת אזרחים בין נוצרים למוסלמים, כאשר היהודים נמצאים בתווך. במקומות אחרים סכנת ההתבוללות מהווה איום יותר משמעותי מהסכנה הפיזית. מכל מקום, שני האיומים יכולים לדור בכפיפה אחת, כאשר יהודים נאלצים להסוות את זהותם נוכח איומי האלימות המופנים כלפיהם.

בהתאם למצב, המועמד הרצוי חייב להיות אדם יחסית צעיר, כריזמטי, רהוט, מבין בתקשורת ובעל עבר פיקודי. ועדת האיתור צריכה לחפש אדם כמו יועז הנדל, או כמו נתניהו מודל סוף שנות השמונים. כמובן, זו יכולה להיות גם מועמדת - מישהי מסוגה של השרה איילת שקד. העיקר הוא שאסור למערכת הפוליטית להתייחס לתפקיד יו"ר הסוכנות כעוד כופתאה שצריך לחלק, כאמצעי לחילוץ פקק שיאפשר סבב תיקים בממשלה, או חלילה כדיור מוגן לפוליטיקאי פורש שעתידו מאחוריו. הדבר בנפשנו ובנפשות יהודי התפוצות.