ועדת ביטון – להבין את גודל השעה

במקום להתמקד בנושאים שוליים, מוטב להתייחס לחשיבותה ההיסטורית של ועדת ביטון*תגובה לכתבתו של אבישי גרינצייג בגיליון 'אתנחתא' 710

ד"ר שמעון אוחיון , י"ב באלול תשע"ו

ועדת ביטון – להבין את גודל השעה-ערוץ 7
ד"ר שמעון אוחיון
צילום: עצמי

שנים רבות חיכו רבים מאזרחי מדינת ישראל לוועדה שתתייחס במלוא הרצינות ובכבוד הראוי למורשת יהדות ארצות המזרח. התמקדות בבעיות לא מהותיות בחלק ממסקנות ועדת ביטון, חוטאת לאמת ופוגעת בבשורה הגדולה והמשמעותית שהוועדה מביאה עמה.

בהתייחס לדברים שנכתבו בגיליון הקודם של 'בשבע' אודות ועדת ביטון, יש להעמיד דברים על דיוקם ולתת לוועדה את המקום הראוי לה. הקמת הוועדה היא לא פחות מהיסטוריה הקורמת עור וגידים מול עינינו. לאחר עשרות שנים של ציפייה להתייחסות ראויה למורשת יהדות המזרח, בא שר החינוך נפתלי בנט והקים ועדה שזוהי כל תכליתה.

ועדת ביטון, אשר זכיתי להימנות על חבריה, הצליחה בחודשים ספורים לתת מענה לסוגיות מורכבות וטעונות, שניתן לעסוק בהן גם במשך שנים רבות. כאשר עוסקים בנושאים רחבי היקף, בעלי משמעות והשלכות לכלל החברה הישראלית, לא מן הנמנע שיהיו מי שירגישו כי דעתם לא התקבלה במלואה כפי שציפו.

אחד הביטויים למגוון האישים והנושאים שבהם עסקה הוועדה טמון בעובדה שנטלו בה חלק לא פחות מ‑80 שותפים ופעילים המייצגים את קשת הדעות הרחבה בחברה הישראלית, ביניהם חוקרים העוסקים במורשת יהדות ארצות המזרח במשך שנים רבות. עובדה זו מוכיחה את ההטרוגניות בקרב חברי הוועדה ושוללת טענות על "ועדה מטעם".

בנוסף לכך, יכול הקורא הסביר להבין במוטעה מן הכתוב, כי בוועדה קיימת נציגות משמעותית של נציגי שמאל ומחסור בנציגים מטעם הציונות הדתית, שיאזנו את מסקנותיה. העובדות מראות בדיוק את ההפך; אין צורך להתאמץ כדי לראות את הנוכחות המרשימה של בכירים מהציונות הדתית. ביניהם הרב אורי שרקי, חבר האקדמיה ללשון עברית פרופ' אהרון ממן החוקר את מורשת יהדות המזרח, ד"ר יואל מרציאנו ממכון בן צבי, ד"ר יעקב הדני, הרב פרופ' משה עמר ועוד רבים וטובים.

עיקרי מסקנות הוועדה הוצגו בכנס שקיימנו באוניברסיטת בר‑אילן, והמסקנה הראשונה היא שקיימת השמטה שיטתית של יהדות המזרח מתוכנית הלימודים במדינת ישראל. נוצר מצב שבו מושמטות מספרי ההיסטוריה של מערכת החינוך תקופות שלמות במורשת יהדות ארצות המזרח. דוגמה לכך ניתן לראות באחד הספרים הנלמדים כיום במערכת החינוך: מתוך 350 עמודים הסוקרים את המחצית הראשונה של המאה ה‑20, רק 23 מתוכם עוסקים ביהדות המזרח. על כן, המלצנו לתקן את העיוות ההיסטורי המובהק הקיים כיום בתוכניות הלימודים ולהשלים את החסר.

מהפכה חשובה זו אינה יכולה להצליח בלי עיסוק משמעותי באקדמיה ובמחקר סביב נושאים אלו. עניין זה מוביל לנקודה השנייה, והיא היעלמות מוחלטת של המחקר במורשת יהדות ארצות המזרח מההשכלה הגבוהה בישראל. המכון לחקר יהדות המזרח שפעל באוניברסיטת בר-אילן הוא דוגמה למכון שנסגר מבלי שאחרים נפתחו במקומו או מומנו על ידי משרד החינוך. כתוצאה מכך הנושא התמוסס, לא נחקר ולא נחשף כראוי כדי שיהווה חלק מהתודעה הציבורית. לכן המלצנו להזרים את רוב התקציב לטובת עידוד המחקר ועיסוק אקדמי במורשת יהדות ארצות המזרח והכשרת מורים בתחום זה.

אם כן, כאשר בוחנים את טיב הוועדה, יש למקד את עיקרי השיח הציבורי ביישום מסקנותיה ולא בכמה סעיפים חלוקים, שחלקם זכו להתייחסות אזוטרית במסקנות, ולצערי זכו בכתבה להבלטה לא מאוזנת. לאחרונה הודיע שר החינוך כי ב‑30.11 יצוין יום הגירוש ממדינות המזרח. זהו כיוון חיובי ראשון ביישום המלצות הוועדה, המבוסס על חוק שיזמתי בעבר, אך הדרך ליישום כלל המלצות הוועדה עודנה ארוכה.

עלינו לנצל את הזכות שניתנה בידינו כדי לתקן את העוול שנגרם לחלק כה גדול ומשמעותי בציבור הישראלי ולמורשת עם ישראל בכלל. תיקון כזה יביא לאחדות אמיתית בחברה הישראלית ויבריא את תחושות האפליה שעדיין קיימות. כל זאת רק אם נשכיל להבין את גודל השעה שבה אנו נמצאים.

הכותב הוא חבר ועדת ביטון,

מנהל מרכז דהאן למורשת יהדות ארצות ערב וח"כ לשעבר (ישראל ביתנו)

=================================================================

תגובת אבישי גרינצייג:

אני מצטרף לדברי ד"ר שמעון אוחיון, חבר בוועדת המשנה לאקדמיה, למחקר ולהוראה בוועדת ביטון, שהייתה חשיבות כבירה בהקמת הוועדה. אני מסכים אף לקביעתו כי מדובר בהזדמנות היסטורית לתקן את העוול רב השנים ביחס ליהדות ספרד והמזרח בתחומים רבים.

אסתפק בכמה הערות קצרות על דבריו:

ד"ר אוחיון כותב שהרב אורי שרקי היה חבר בוועדת ביטון. מדובר בטעות. הרב שרקי לא נמנה כלל על חברי הוועדה, וכששוחחתי עמו במהלך הכנת הכתבה, הוא אמר לי שאינו בקי בדו"ח ועדת ביטון ואינו יכול לחוות דעה אודותיו.

לגבי הרכב הוועדה: הדו"ח יחד עם שמות חברי הוועדה נגיש לכל דורש. אני מציע שישפטו הקוראים בעצמם אם הרכב הוועדה משקף נכונה את יהדות המזרח, וכדברי הרב זייני שהובאו בכתבתי.

הרצון המוצדק לראות את המסקנות החיוביות של הוועדה קורמות עור וגידים, לא אמור לגרום לנו להתעלם מנקודות בעייתיות שקיימות בדו"ח. ד"ר אוחיון לא סתר כלל את הטענות שעלו בכתבה ולא הכחיש את קיומן, אלא בחר להתעלם מהן. הוא מציע להתמקד אך ורק בנקודות החיוביות. אני מאמין שמחובתנו להציף ולחשוף את הנקודות הבעייתיות, בזמן שעדיין ניתן לתקן אותן. אם הכתבה סייעה ולו במשהו לתקן, והיה זה שכרי.