לפעמים לומדים בדרך הקשה. מתברר שגם רופאות ישישות יכולות להיות מאוד תמימות, וכשנופלים ללוע הארי התקשורתי נדרשת בינה יתרה במיוחד.
הרב קוק כותב שהשפה של האומה היא מהותה ומעידה על תוכן לבה, ככתוב: "לישנא - קולמוסא דליבא". הקולמוס שלי (קרי, המקלדת) מכיל בתוכו נאמנות אין קץ, חברות קרובה, עמידה באתגרים לא שגרתיים ועמידה על המשמר בכוננות ספיגה. אך לאחרונה ניטל ממנו זיו, ומילים זרות נזרו לכל עבר, ללא רחם, בלי חסותו המצילה. אני, לפחות, למדתי שאין כמו הבית. כלומר העיתון שבו אתם מעלעלים ברגעים אלו.
לאחר שרכשנו טרמפולינה לחצר ביתנו, נכנסנו לכוננות ספיגה. לא מהשכנים, כי אם מאוסף המאמרים הרפואיים שהצטברו לאחרונה על שולחן עבודתי ובמחשבי. אלה מעידים על כך שיש עלייה חדה בפציעות של ילדים בעקבות שימוש בטרמפולינה במהלך השנים האחרונות. נעשה מחקר שכלל בדיקת פניות לחדר המיון בעשרה בתי חולים בארץ, ובו נמצא שרוב הפציעות מתרחשות בבית או בסביבתו, בנוכחות של מבוגר בעת הפציעה. הסיכון עולה כאשר קופצים יחד ילדים בגילים שונים, וכצפוי - רוב הנפגעים הם בנים. המצב כה חמור, עד שהאקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים ממליצה לאסור את השימוש בטרמפולינות מכל סוג שהוא! בעקבות הדברים עברה הטרמפולינה דירה לביתה של בתי בבית אל. שם היא התקבלה בזרועות פתוחות על ידי שכונת האברכים, שמוכנים להיות אחראים על ילדיהם. אין להם לב חלש כמו לסבתא...
חיים זכו
לא היו לי ימים יפים כימים שבהם גרנו ב"אברכייה" של ישיבת שעלבים, שם התורה מהלכת בחצרות ובגני המשחקים, נוכחת בכל הבל פה. מתברר שהקסם אינו רק שלי. בישראל יש היום 130 אלף אברכים שמתענגים על התורה המשמחת, משחיזים את גלגלי החומר האפור שמתחת לכובע, או לשטריימל, או לקסדה, או לכיפה צנועה יותר בממדיה. ומדינת החסד חוסה בכנפיה על עולם תורה שלא היה כמוהו באיכות ובכמות מאז בריאת העולם ממש.
ולחיי תורה וקהילה יש השלכות חיוביות נוספות. לאחרונה פורסם דו"ח שבו נמצא כי באזורים החרדיים בארץ תוחלת החיים גבוהה ביחס לרמת ההכנסה של התושבים. זה הרי ברור, בחיי קהילה יש פחות בדידות. המתנה היקרה ושמה תפילה, מאפשרת חיבור תמידי למרחב אלוקי שנותן ביטחון קיומי. החיבור לשרשרת דורות מבורכת הוא שכמייה של נצחיות. אבל לי ברור שסוד הקסם הוא שולחן השבת המשתרך מקיר לקיר.
בית מלא ילדים הוא בית שמח, תוסס, חי, בועט ונושם. יש בו זרימה. ובכלל, הילודה מבטאת אופטימיות, רוחב לב, שמחה בקיים וציפייה לעתיד ורוד. באירופה, ובחלקים מסוימים של אסיה ואמריקה, הילודה נמצאת בשפל. זה מובן מאוד. פסימיות, ניכור הדדי, הרגשה של כיליון – "אכול ושתֹה כי מחר נמות", חשש עמוק מהשתלטות המוסלמית על אירופה, כל אלה גורמים לאנשים להיות אפאתיים, ובמקביל להוליד מעט מאוד ילדים. קוראים לזה ריבוי שלילי, יותר זקנים מתים מאשר תינוקות נולדים.
אבל משפחה נורמלית שמורכבת מרצף רב-גילי היא לא אוסף של בודדים שחיים כל אחד לעצמו. אין כמו לדגדג את אצבעות הרגליים של אחיך ששוכב סנטימטרים בודדים ממך, לנשום את נשימותיו בסנכרון מופלא, למשוך את השמיכה שלו מעל שניכם ולנהל איתו מלחמת כריות. הגילים השונים יוצרים מיני-קוסמוס חברתי, וכך מזמינים את דיכוי האנוכיות, מביאים ללימוד של שיתוף וויתור, ואף מהווים סדנה להכנה לזוגיות. הייתה תקופה שבה ישנו שישה מילדינו בחדר אחד, כאשר שני קטנים ישנו במיטה אחת, כף רגל נושקת לכף רגל. היום הם מעידים שלא היו להם ימים כה מתוקים כימים הללו... כך מתחשלים.
ואפרופו התחשלות: מחקר בסורוקה ביקש לבדוק אם סיבולת כאב גבוהה קשורה לביצועים טובים יותר בקרב רצים למרחקים ארוכים. במחקר השתתפו כ‑80 אצנים שנבדקו באמצעות מבחן עמידות לקור. קבוצת המהירים אופיינה בגיל מבוגר יותר, בממוצע שעות ריצה שבועיות גדול יותר ובשנות ריצה רבות יותר. וכצפוי, אכן נמצא שקיים קשר בין סף וסבילות לכאב ובין ביצועי האצנים.
יש שלומדים להעלות את הסיבולת מול האויב האולטימטיבי של המאה הנוכחית: מיסטר סוכר. כמעט אין אדם שלא עבר את המבוכה שאני חוויתי כאשר פגשתי חברה יקרה ואהובה שלא זיהיתי כי לבשה פנים חדשות, בזכות הכירורגיה הלפרוסקופית המתקדמת. והנה נמצא שהניתוח הבריאטרי לא רק גורם לירידה בערכי הסוכר אלא משנה גם את אופן הפעילות המוחית ואת השפעול של הנוירונים הקשורים לאכילה נבונה, כך שהמטופל מגיע לעידון במתיקות היתר שהייתה חלקו לפני כן.
פנים חדשות
לאחרונה בוצעה השתלת עור פנים בהצלחה. השמחה הגדולה היא בכך שלא הייתה דחייה של השתל, והייתה קליטה מוצלחת של עפעפי התורם ושל מנגנון העפעוף. האמת היא שהעור הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו, ואנחנו לא מוקירים אותו מספיק.
אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר היא פסוריאזיס. התסמינים העיקריים של מחלה זו כוללים נגעי קשקשת שמופיעים במרפקים, בברכיים, בעור הקרקפת ובמקומות אחרים בגוף. רבים מהלוקים בה נאלצים להתמודד עם קושי במציאת זוגיות, כי בקרב הציבור הרחב נוצר רושם מוטעה שמדובר במחלה מידבקת, מה שאינו נכון כלל. לאחרונה הוקם בישראל אתר היכרויות לחולי פסוריאזיס, שמפגיש אותם עם בני זוג פוטנציאליים שחולים באותה מחלה או בעלי קשיים מקבילים אחרים. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם - הסתכלו פנימה.
פנימה. יום רביעי בבוקר. מדרשת הנשים במבוא חורון. הרב מיכי יוספי מעניק לנשים הסבר מופלא שנותן משמעות פנימית לסחרור המכירות הנשי לקראת החגים. לדבריו, לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה יש מקום להכין מלבושים חדשים (לצאת ממקום הנוחות) כדי לקבל את האור המקיף ולגרש את המקטרגים, שמכירים אותך רק בלבוש הקודם. הרבנית רחל בולטון, שהרצתה אחריו, אף היא מציינת שבמקום לקנות לנכדים בגדים חדשים, שלאחר זמן קצר יחסית עוברים טרנספורמציה משום-מה למגבות להברקת חלונות המטבח, כדאי לך להשקיע במלתחה האישית שלך, כפי שמלמד רבי עקיבא: "חייך קודמים". והנה, דבריהם נופלים על אוזניים כרויות. מי לא רוצה ללבוש לקראת השנה המתחדשת פנים חדשות?
לתגובות: drchana2@gmail.com