הסכם הסיוע שנחתם בשבוע שעבר בין ישראל לארצות הברית מחזיר אותנו לשאלת משמעותו הכלכלית של הסיוע למדינת ישראל.
תחילה היה הסיוע רובו אזרחי. מענק דולרי שנתי שנועד לסייע למדינת ישראל להתמודד עם משבר החוב שאליו היא נקלעה בשנות ה‑70 וה‑80. המשבר הכלכלי הגדול, שבשיאו התבטא באינפלציה מטורפת בתוך מדינת ישראל, היה למעשה גם משבר חוב. מדינת ישראל של אותן שנים לא הייתה רחוקה ממצבה של יוון כיום, וחובותיה, בעיקר אלו החיצוניים הנקובים בדולרים, איימו להביא אותה לפשיטת רגל. סכום הכסף שקיבלה ישראל מארצות הברית מדי שנה היה נחוץ על מנת לגשר בין יכולת ההחזר של מדינת ישראל במט"ח באותן שנים, לגובה הריבית שהיה עליה לשלם בפועל.
אולם בשנת 96', לאחר שנבחר בנימין נתניהו לראש ממשלה בפעם הראשונה, הוא הגיע לארצות הברית והטיל פצצה. נתניהו הכריז כי ישראל מוכנה לוותר על הסיוע האזרחי, וכי היא מסוגלת לעמוד על רגליה בזכות עצמה. בתמורה ביקש נתניהו וקיבל הסכמה להגדלת הסיוע הצבאי לישראל. אלא שהסיוע הצבאי הותנה בכמה תנאים. הראשון: את מרביתו, 75 אחוזים, היה על ישראל לנצל לרכישות מתעשיית הנשק האמריקנית. רק רבע מהסכום הורשתה ישראל להמיר לשקלים על מנת לרכוש מתעשיית הנשק המקומית. בנוסף לכך הוגבלה ישראל בשימוש בכספי הסיוע לטובת בנייה ותחזוקת מחנות ברחבי יהודה, שומרון ועזה. הגבלה זו גרמה בתהליך של כמה שנים להוצאת כמעט כל הבסיסים הגדולים של צה"ל מיו"ש והותרתם של הבסיסים הנחוצים לפעילות הצבאית השוטפת בלבד בשטח.
היתרונות שהפיקה ישראל מהסכמי הסיוע הביטחוני עם ארצות הברית הם עצומים. בזכות ההסכמים הללו הרשתה ישראל לעצמה להצטייד בכלי הנשק שנמצאים בחזית הטכנולוגיה העולמית, בהיקף ובאיכות שספק רב אם אפשר היה להגיע אליהם בלי הסיוע. עם זאת, המחיר של ההסתמכות הזאת אינו פשוט. בפועל יושבת כיום ארצות הברית על צינור החמצן של ביטחון ישראל. בכל רגע נתון מסוגל הממשל האמריקני לסגור את הברז ולעכב או למנוע הצטיידות ישראלית במערכות נשק מתקדמות.
הסכם הסיוע הנוכחי מגדיל את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל לרמות שיא שלא היו מעולם. עם זאת, גם שוברו בצדו. האמריקנים כבר לא מסתפקים בהותרת 75 אחוזים מהסיוע לרכישות בארצות הברית, ובתוך שש שנים תיאלץ ישראל להפנות את כל הסיוע לרכישות בארצות הברית. התעשייה הביטחונית המקומית תצטרך לפתח שוקי ייצוא נוספים, ומנגד תצטרך ישראל לעמוד על הסכמי רכש הגומלין מול יצרניות הנשק האמריקניות המספקות נשק לישראל.
מבחינה כלכלית גרידא, ההסכם טוב לשני הצדדים. הוא מקל על הצטיידותה של ישראל בנשק מחד, ומהווה מנוע לא קטן לתעשיית הנשק האמריקנית מאידך. מבחינה מדינית לעומת זאת, התמונה כמובן סבוכה הרבה יותר.
להשקיע בלי לשקוע
"אם זה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה באמת לא אמיתי". המשפט הזה, שבטח כבר שמעתם אותו לא מעט פעמים, עמד במוקד שיחה שערך לאחרונה יו"ר הרשות לניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, עם עיתונאים חרדים. הסיבה: עוד ועוד מקרים שבהם התברר שאנשים התפתו להצעות השקעה שנראו מאוד אטרקטיביות, אך בסוף התברר שבעצם מדובר בנוכלים.
הסכנה לא אורבת רק לפתחם של חרדים או דתיים. בין קורבנותיהם של נוכלים מהסוג הספציפי של מנהלי השקעות לכאורה, שבפועל גונבים את כספי הלקוחות, נמצאים בני כל המגזרים. אולם למרות זאת, שיעורם של החרדים בקרב הנפגעים גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה, וגם הציבור הדתי מועד יותר לפורענות.
למה? את הסיבות אפשר רק לנחש, אבל יש כמה השערות לא רעות. ראשית, מדובר באוכלוסיות עם תודעת חיסכון מפותחת, אבל באופן ממוצע עם צרכים גדולים יותר ואמצעים נמוכים יותר. זה מאוד קיצוני אצל החרדים וקצת פחות קיצוני אצל הדתיים. התוצאה היא שבלי תשואה משמעותית על הכסף, החיסכון כשלעצמו לא יוכל לספק את הצרכים. כאשר צריך לחתן מספר גדול של ילדים ולעזור להם גם אחרי החתונה, החיסכון הופך לעניין קריטי, ובלי תשואה נאה הקומץ לא משביע את הארי.
בנוסף לכך, גם אם יש בכך מידה של הכללה, מדובר במגזרים שיש בהם נטייה מוגברת לתת אמון באנשים, ובמיוחד כשמדובר באנשים מתוך המגזר. האמון הזה, שכשלעצמו הוא דבר יפה, עומד במקרים כאלה לרועץ למשקיעים, שמגלים מאוחר יותר שהם קורבנות של עוקץ.
נכון, לתפוס נוכלים ולהעמיד אותם לדין זה תפקידה של המדינה. ועדיין, ברמה האישית, כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו, ולוודא שהוא עושה מה שצריך כדי לא להיפגע. יש דרכים שונות לבדוק ולוודא שהכסף שחסכתם לחתונת הילדים לא ילך לאבדון. אולם הכלל הטוב ביותר הוא הכלל שאיתו פתחנו: אם זה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה באמת לא אמיתי.
בחיים האמיתיים אין ארוחות חינם. הכלל פשוט: התשואה והסיכון כרוכים זה בזה. במקום שבו יש סיכוי לתשואה גבוהה, יש גם סיכוי לאובדן כל הכסף או רובו. עצם ההשקעה באפיקים מסוכנים היא אגב לגיטימית, כשהיא נעשית בשיקול דעת ותוך בירור כל הסיכונים וניהול מוקפד שלהם. אולם אם מבטיחים לכם הרים וגבעות תוך טענה שאין בכלל סיכון, כאן חייבות להידלק כל הנורות האדומות. הבטחת תשואה גבוהה בלי סיכון היא אינדיקציה מצוינת לנוכלות. זכרו את קורבנותיו של ברני מיידוף.
נכון, סביבת הריבית הנמוכה היא איום לא פשוט על כולנו. קשה מאוד להשיג את אותה מידת רווחה שניתן היה להשיג בעבר באמצעות חיסכון. מאידך, חשוב לזכור שאם מהצד השני עומדת האפשרות שלא תראו יותר את כספכם לעולם, גם תשואה של כמה שברירי אחוז עדיפה על להישאר בחוסר כול. גם כשהמצוקה גדולה והפיתוי מסנוור עיניים, חובה לזכור שהמצוקה יכולה להיות עוד הרבה יותר גדולה במקרה שבו הכסף יאבד בתרגיל עוקץ מתוחכם, או אפילו פשוט.