אחד הדברים שקשה ביותר לשנות או להתמודד איתם הוא המובן מאליו.
המובן מאליו מציין את "רצפת המחשבה", את ההנחות והתפיסות שנראות לכולם כל כך פשוטות וברורות עד שלא טורחים אפילו לחשוב עליהן. במקרים רבים, המובן מאליו הוא אכן מועיל: רוב החשיבה המוסרית שלנו מבוססת על מובן מאליו, ואילו היינו צריכים לחפור יותר לעומק ולהסביר למה באמת לפגוע בזולת זה רע, היו יסודות המוסר מתערערים קשות. כך גם לגבי נורמות חברתיות אחרות. אבל לפעמים המובן מאליו יכול להיות רע ומזיק, כאשר הוא מבטא תפיסות שהאוחזים בהן אינם מבחינים בבעייתיות שבהן.
כך לדוגמה, בשביל אנשים רבים זה מובן מאליו שהערבים מגיבים באלימות כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם. אם למשל יהודי עולה להר הבית בניגוד לרצונם, אז מובן מאליו שתפרוץ אלימות בתגובה, כשהאשמים בה הם לא הערבים אלא מי שעצבנו אותם. גישה זו מבטאת למעשה יחס גזעני חמור כלפי הערבים, שאינו רואה אותם כבני אדם אלא כבעלי חיים, או כמין תופעת טבע בלי בחירה חופשית, שפשוט חייבים להגיב בהתאם לתכנות שלהם. אם מישהו בועט בקן צרעות, הוא האחראי לתוצאות, והצרעות אינן אשמות בכך שעקצו אותו בתגובה. כך בדיוק מתייחסים אותם אנשים לערבים ולהתנהגותם – כאל מובן מאליו שאין לצפות ממנו למשהו אחר, לאיפוק, למוסריות או למצפון.
דוגמה אחרת היא החילוניות. בעיני אנשים רבים, כולל דתיים, להיות חילוני זה המובן מאליו. זו ברירת המחדל. זה "הציבור הכללי", בעוד שהדתיים למיניהם הם "מגזרים". ואם להיות חילוני זה מובן מאליו, לעולם לא תישמע ביקורת רצינית או יוטל ספק באורח החיים הזה.
כאשר דתי או חרדי עושה משהו רע, כל ה"מגזר" רועש וגועש, נשמעות קריאות לחשבון נפש, ודתיים למיניהם מכריזים על כך שהם מתביישים בהשתייכותם למגזר. אבל לעולם לא תראו תגובות כאלה בציבור החילוני כאשר חילוני כלשהו עושה משהו רע. אף חילוני לא יצהיר שהוא מתבייש להיות חילוני בגלל שנתפס רוצח, גנב או אנס חילוני. אף חילוני לא יקרא לחשבון נפש ולבדק בית, למהפכה בתוכנית החינוך או לבדיקה מחודשת של עקרונות התרבות החילונית. כי הרי החילוניות היא בעיניהם המובן מאליו, אז מה שייך לפקפק בה?
צאו ובדקו כמה חילונים מקדישים זמן ללימוד רציני של יסודות הפילוסופיה המערבית שעליהם נשענת התרבות החילונית. רמז: מעטים מאוד. למה? כי את המובן מאליו לא צריך ללמוד. לא חושבים עליו אפילו.