בשנת 2003, הבן שלי, אסף, נהרג בפיגוע של החמאס בחיפה.
בשנת 2004, נסעתי עם משלחת של נפגעי טרור לארה"ב. המטרה הייתה לדבר עם מקבלי החלטות, חברי קונגרס, סנטורים ואחרים. התקופה הייתה המלחמה על זכותה של ישראל לבנות גדר בטחון שתעצור מחבלים, ישראל נלקחה לבית הדין בהאג. הסברה בעד הגדר היתה צורך אמיתי ושמחתי להתגייס לזה.
התקבלנו בברכה, בכבוד ועם המון אמפתיה, הנכונות לשמוע הייתה גדולה. ובכן, כמעט בכל המקומות.
בין כל הפגישות אני רוצה לציין שתיים.
בניו יורק פגשנו את ראש העיר המיתולוגי רודי ג'וליאני. אחרי פרישתו מתפקיד ראש העיר הוא הפך יועץ לניהול ערים ולניקויין מבעיות אלימות, בדומה למה שעשה בניו יורק. באותו זמן עבד במקסיקו סיטי עם ראש העיר להפוך את תדמית העיר ולשפר אותה. האיש נחשב לרציני ולפיגורה רצינית במפלגה הרפובליקנית בארה"ב.
היום הוא יועצו של טראמפ.
נכנסנו לפגישה, בחדר ישיבות גדול בבנין בטיימס סקוור. החדר היה מוכן, מסביב מגשים עם אוכל, שתייה, פירות, עוגות ומה לא. אחרי זמן קצר נכנס ג'וליאני, ישב וביקש שנספר מי אנחנו, כל אחד הציג עצמו וסיפר על עצמו ואיך הוא נפגע מטרור. לאחר ששמע את כולם בסבלנות ג'וליאני סיפר לנו על חוויותיו מתקופת הפיגוע בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, מעט לפני שפרש מתפקידו.
אפשר היה לחוש את החום של האיש, את האנושיות שלו, בחלקים מסויימים של הסיפור עמדו דמעות בעיניו. הפגישה שהייתה אמורה לקחת שעה הסתיימה אחרי שעתיים ואז היה לו סבלנות וזמן לתמונות כזהוא מצטלם עם כל אחד מאיתנו.
מניו יורק נסענו לוושינגטון, שם פגשנו את הילארי קלינטון, היא הייתה סנטורית של מדינת ניו יורק. נקבעה לנו פגישה במשרדה בסנאט. הגענו למקום, הכניסו אותנו לחדש ישיבות קטן, חשוך, דחוס אפילו מים לא היו שם. וחיכינו.
עברה רבע שעה וחצי שעה ושעה והעוזרים שלה, נבוכים, אמרו "היא כבר מגיעה".
לאחר שעה וחצי איחור היא נכנסה והסתכלה עלינו. נראה היה על פניה שהיא רואה בנו מטרד, שאין לה סבלנות לזה, שהיא רוצה להיות במקום אחר, ולפני שהיה לנו צ'אנס לדבר, אמרה, אתם בטח רוצים תמונה איתי, בואו נצא. היא הובילה אותנו למדרגות, ביקשה שנעמוד במדרגות, עוזר שלה צילם, וזהו.
היא רצתה ללכת, ביקשנו לדבר אליה לספר ולוא סיפור אחד. היו אנשים שהתכוננו למפגש ורצו לספר לה על הילד שלהם שנהרג. היא לא התכוונה לשמוע ולא רצתה, בקרירות חסרת אנושיות היא החליקה מבין הקבוצה שלנו שהקיפה אותו ונעלמה חזרה אל מסדרונות הסנאט, משאירה אותנו די המומים.
אני לא אזרח אמריקאי ולא אצביע בבחירות אבל יצא לי כמה פעמים לעמוד בבחירות בישראל בפני האופציה של "זו נבלה וזו טריפה" ורק מהמדגם הקטן שלי של מפגש עם יועצו של טראמפ ובין המועמדת קלינטון אני בוחר בעצתו של רודי ג'וליאני.
כישראלי אני חושש שהילארי קלינטון כנשיאה תגרום לנו להתגעגע לאובמה , ואת זה אני ממש לא רוצה.
