התחלה: לפני 32 שנה בצפת. בת שנייה מתוך חמישה ילדים, "בבית ציוני דתי חם ואוהב".
צפת: "עברתי ילדות קסומה בצפת. האווירה המיוחדת בעיר הזאת פתחה לי הרבה דברים בנפש". כשהייתה בת שמונה עברה עם משפחתה לגור ברמת גן.
רמת גן: סבתה מרמת גן התאלמנה והמשפחה נרתמה מיד לעבור לגור עמה. "ההורים שלי עזבו קהילה ובית פשוט כדי להיות עם סבתא רומיה ז"ל". המגורים לצד סבתה היו משמעותיים בעבורה. "היא תמיד הייתה שם בשבילי".
אבא: משה (60), בעל עסק עצמאי של מערכות לטיהור מים. "אבא אדם של נתינה וחסד אינסופיים. מאבא אני לומדת המון. הוא המנטור האישי שלי בכל מה שקשור לשיווק ומכירות. אני מתייעצת איתו וזה כיף גדול".
אמא: שירה (60), מורה לחינוך גופני ורכזת חברתית. "אמא היא דוגמה בשבילי לכל מה שקשור בניהול בית וגידול ילדים. והכול מתוך חריצות, שלווה ותבונה אינסופית".
משפחה: "גדלתי במשפחה מלוכדת וחמה. כולם מאוד מחוברים אחד לשני. זכיתי להורים יקרים ומסורים שמהווים מקור השראה בשבילי". עם הוריה היא משוחחת בטלפון כמה פעמים ביום.
קדימה בני עקיבא: למדה באולפנת הרוא"ה ברמת גן, "במרחק הליכה מהבית". הייתה חניכה ומדריכה בסניף בני עקיבא רמת חן. "בהדרכה הרגשתי את הכוחות שלי באים לידי ביטוי. בעיקר אהבתי את שיחות הנפש עם החניכות".
מצפה: את שנת השירות עשתה במדרשה ליהדות במצפה רמון. "נכנסתי ללמד יהדות בבתי ספר חילוניים ודתיים באזור. זה היה בשבילי מפגש מרתק והזדמנות לחיבור". ימי שישי הייתה מקדישה לטיולים באזור, "לנשום עמוק את הנוף המדברי המדהים שיש שם".
המערה: מתחת לטיילת ביישוב שוכנת מערה. "אהבנו ללכת למערה, לשבת במשך שעות ולתצפת על המכתש". במערה היה מונח יומן אורחים, שכולם היו מוזמנים לכתוב בו ממחשבותיהם והגיגיהם. "עד היום אני סקרנית לדעת לאן נעלמה המחברת הזאת".
השדכן: אחיה הגדול תומר היה השדכן שהכיר לה את חברו הטוב, ברוך פויכטונגר. "החבר הגיע להתארח בשבת אצלנו, ובסעודת שבת, ברגע שהתחיל לדבר חשבתי לעצמי שיכול לצמוח מזה משהו". תוך כמה חודשים החליטו להינשא.
החצי השני: ברוך פויכטונגר (34), חקלאי ומגדל דבורים. "הוא העוגן. מלא טוב לב, האיזון שלי. יש לו שלווה ורוגע ואלו תכונות שמאוד חשובות לי. בעלי הוא הדבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי".
הנחת: חמישה: הבכורה שרה (13), הודיה (11), הלל (9), הדס (6), "והנסיך הקטן" אורי (3).
לידה שקטה: לפני חמש שנים חוותה לידה שקטה. "טראומה שלימדה אותנו הרבה על החיים". בשבוע 37 חשה צירים ונסעה ללדת בבית החולים. "פתאום האחות אמרה שאין דופק. זה היה מאוד קשה ומטלטל. לעבור לידה רגילה ולצאת בידיים ריקות - אין מילים לתאר".
מקום לכאב: "שלוש שעות אחרי הלידה הרגשתי שאני הולכת לאבד את השפיות מרוב צער. ביקשתי שיביאו לי מחברת, וישבתי וכתבתי לעצמי את הדברים הטובים שיש לי בחיים. ואז נתתי לעצמי להתפרק ולהתאפס על עצמי מחדש".
חודש מודעות: "מאז הנושא הזה מאוד מעסיק אותי". שנה אחרי כן כתבה שיר המתייחס למחשבות על לידה שקטה. הזמרת ליאת יצחקי הלחינה והוא ממתין לעיבוד ויציאה לאור. "נשים לצערנו חוות את האובדן הזה, ולסביבה לא תמיד יש את הכלים והידע איך להכיל ולסייע בהתמודדות". מספרת כי בחודש הקרוב יצוין בעולם חודש המודעות ללידה שקטה.
גוש קטיף: כזוג צעיר קבעו את ביתם בגוש קטיף, "במעבר חד מגוש דן". בתחילה גרו בשירת הים, ואחר כך עברו לכרם עצמונה. "אני זוכרת לילות שהיו יריות בחוץ והייתי מתעוררת מרוב לחץ. זה היה מבחינתי פחד קיומי. לאט לאט התרגלתי למציאות הזאת והתחברתי למקום".
הגירוש: גרו בגוש קטיף במשך ארבע שנים עד ליום הגירוש. "שם נולדו שתי הבנות הגדולות. זה היה הבית שלנו והגירוש היה נקודת שבר. חוויה מאוד קשה של צער על נתק בין חלקי העם".
נגוהות: כמה חודשים לאחר הגירוש הגיעה עם משפחתה ליישוב נגוהות שבהר חברון. "הרגשנו כאן מיד בבית. יישוב מקסים עם נוף פסטורלי. שילוב של קהילה חמה ומחבקת עם מרחב אישי ופרטי ועם נתינה ללא גבול. מצאתי פה חברות נפש".
משפחת דבוראים: ברוך הבעל הוא בן למשפחת דבוראים. כבר כנער צעיר עבד בחופשות לצד אביו במכוורת, משם ספג את הידע הנרחב בתחום ואת האהבה לדבורים. ומכאן, ההחלטה להקים מכוורת משלו הייתה אך טבעית. "עולם הדבורים הוא עולם קסום שדורש המון ידע, מקצועיות ותבונה, וברוך אלוף בזה".
מכוורת נגוהות: מיישובם בנגוהות החלו בייצור דבש והפצתו מפה לאוזן. "שנים שברוך ייצר דבש איכותי. ידענו שיש לנו אוצר ביד ורצינו להגיע לקהל רחב יותר".
גדלים: בשלב הראשון, אחרי עמל, הקימו אתר מושקע וחשבון פייסבוק. בהמשך פנו גם לחנויות טבע ורשתות שיווק. אט אט העסק התרחב וכיום ניתן להשיג את תוצרת המכוורת בחנויות טבע ובנקודות מכירה מגוונות ברחבי הארץ.
עסק משפחתי: "אני מודה שלקח לנו קצת זמן עד שלמדנו לעבוד ביחד, אבל עכשיו אנחנו נהנים מכל רגע של עבודה משותפת". הסוד לשותפות בריאה הוא בחלוקת תפקידים וסמכויות ברורה, "שבה כל אחד עושה מה שהוא טוב בו, ומאפשר לשני מרחב ועצמאות".
חלוקת התפקידים: "ברוך אחראי על כל מה שקשור לייצור הדבש וניהול המכוורת ואני נהנית מהשיווק, ניהול המדיה והתכנים וקשר עם הלקוחות".
דבש טהור: "אנחנו מתחייבים לדבש טהור שמופק מצוף פרחים בלבד וללא חימום. אלו שני התנאים החשובים שמבטיחים שהסגולות הבריאותיות המיוחסות לדבש אכן יבואו לידי ביטוי, וגם גורמים לדבש להיות הרבה יותר טעים".
שליחות: "אני מרגישה שמחה גדולה שאת הדבש האיכותי שמיוצר בנגוהות שבדרום הר חברון אפשר למצוא בחנויות בלב תל אביב, בשרון, בירושלים ובכל הארץ. למרות כל הדיבורים על חרם, אני רואה שבפועל בשטח יש אהדה והמשותף רב על המפריד".
הנני: במקביל לעיסוקה במכוורת המשפחתית, משמשת גם כסמנכ"לית בעמותת 'הנני', המפעילה קהילות משימתיות של יוצאי אתיופיה. "כל מה שקשור בכתיבת תוכניות, גיוס תרומות ועוד".
האחיין: אחיינה אלרועי חי בן החמש אובחן כלוקה במחלה נדירה (ollier) שפוגעת בעצמות. לפני כמה חודשים הודיעו הרופאים להוריו שחייבים לנתחו בדחיפות כדי להציל את רגלו. עלות הניתוח: 600,000 שקלים.
נרתמים: "הבנו שחייבים לפעול ומהר". לאחר שהתייעצו עם מומחים יצאו לקמפיין גיוס המונים. תחת הכותרת "הקהילה רצה עם אלרועי חי" הציעו בעלי עסקים שירותים או מוצרים ללא כל תמורה. הכסף ששילמו הרוכשים עבר ישירות לחשבון מיוחד לניתוח בעמותת 'רחשי לב', ללא כל עמלות.
שובר שיא: "זה עבד בצורה מופלאה. חגיגה של נתינה וקבלה. אלרועי חי הצליח לרגש אלפים ולגעת בלבבות. מדובר בקמפיין שחצה מגזרים ושבר שיאים, 636,148 שקלים תוך שמונה ימים ויותר מ‑1,800 תורמים. מאוד עוצמתי ומרגש".
הילד מבת עין: "הקמפיין חשף את העוצמה האדירה של הערבות ההדדית שיש בעם ישראל. אלרועי חי, ילד מתוק עם פאות מבת עין, זכה לחבר בין מגזרים והפך להיות הילד של כולם".
אם זה לא היה המסלול: במסגרת הקמפיין גילתה את היכולת להוביל מהלכים. "יש לי חלום למצוא דרך להפוך את מה שעשינו עם אלרועי חי למודל שאפשר לשכפל בשביל כל מי שזקוק למימון לצרכים רפואיים".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: "אני טיפוס של בוקר. זה משהו שירשתי מאמא שלי". משתדלת להשכים קום בשעה חמש. "בימים שאני קמה מוקדם אני אנרגטית ושמחה. מספיקה להתפלל, לעשות ספורט ולהתארגן עוד לפני שאני מעירה את הילדים". אם יש משימה שדורשת ממנה ריכוז היא הולכת לישון מוקדם ומכוונת את השעון לשעה ארבע בבוקר. "יש קסם בשעות האלה, רגע לפני שהעולם מתעורר ומתחיל המרוץ".
דיסק ברכב: בימים אלו ניגוני ימים נוראים של יצחק מאיר. מוצאת את עצמה שרה ודומעת מהתרגשות תוך כדי נסיעה. "חוץ מזה, אני נהנית להאזין לליאת יצחקי, ללהקת עלמא ולזוג המתוק והמוכשר יונינה".
השבת שלי: "נקודת האור של השבוע והדלק לכל העשייה". מציינת כי אין כמו השלווה שיורדת עם כניסת השבת. "בלי טלפון, מיילים והתראות, בלי להיות זמינה לשום דבר חוץ מלעצמי ולמשפחה שלי". במהלך השבת אוהבת לצאת לנשום אוויר בטבע, לטייל ביישוב עם המשפחה, וכמובן לנוח ולמלא מצברים.
אוכל: "האמת? עגבניות, מכל סוג ובכל צורה. כשברוך רוצה לפנק אותי, הוא מכין לי פלפל ממולא ברוטב עגבניות ואני מתמוגגת".
משאלה: הכי פשוט: בריאות, נחת, שפע ושמחה, "ושנזכה להוסיף טוב בעולם ולזכות לראות בגאולה השלמה במהרה".
מפחיד: הכי מפחדת מבזבוז זמן. "אני מודעת היטב למתנת הזמן והחיים שה' נותן לנו, ורוצה לחיות בתחושה שאני עושה את המקסימום עם המתנה היקרה מפז הזאת".
דמות מופת: סבתה מצד אבא, רומיה כהן ז"ל. "שילוב מופלא של עוצמה נשית, חיבור לקודש, חסד וחריצות מעוררת השראה. אני זוכרת אותה מתעקשת לעשות בעצמה כל דבר שכוחה נתן לה לעשות. בימים שהייתה כבר מרותקת לכיסא גלגלים המשיכה לחפש איך היא יכולה לעזור בבית".
כשאהיה גדולה: "יש לי כמה רעיונות שמחכים להבשיל בעזרת השם. בינתיים, אני זוכה מדי פעם ללוות משפחות שזקוקות לסיוע בגיוס כספים למען יקיריהם לצרכים רפואיים ולהשתמש בכישורים ובניסיון שרכשתי כדי להוסיף טוב".
rivki@besheva.co.il