לפני שהספקתי למצמץ, אלול כבר נגמר וחג ההדסטארט עומד בפתח.
לא רואים את הדמיון? כמו באתר גיוס ההמונים הידוע, גם אנחנו עומדים בראש השנה, ומשנוררים מריבונו של עולם על סמך הבטחות לעתיד. אנא, מלך מלכי המלכים, תן לנו בבקשה בריאות ופרנסה, שלום וגאולה! בתמורה תקבל ברכת מזון מכוונת יותר, עבודה על מידת הכעס, או לימוד יומי ב'ותן חלקנו'. בעצם, פשוט תמשיך לתת בנו את האמון שנתת עד עכשיו, כשהחזרת בנו את הנשמה בוקר בוקר. אנחנו, מצדנו, ננסה לא לפשל יותר מדי.
אם אתם מחפשים מקום טוב לתרום בו ולצבור עוד כמה נקודות זכות בסרטון שתראו לקב"ה בא' בתשרי, אתר הדסטארט האמיתי הוא אחלה מקום. הנה שני מיזמים שנגעו ללבי, ואם תחפשו תחת "אחווה חברתית" תוכלו למצוא נוספים.
נתחיל ב"לא עוצרים בעלייה, ממשיכים" של שלמה וענבר יעקובוביץ'. בגיל 26, סמוך ללידת בנם הבכור, ענבר לקתה בשבץ מוחי. היא נכנסה לתרדמת ארוכה, שבניסי ניסים ובניגוד לתחזיות היא יצאה ממנה, אך צד שמאל של המוח נפגע קשות. המשפחה לא התייאשה, והחליטה לירות לכל הכיוונים הטיפוליים, כדי שענבר תחזור לתפקוד כמה שיותר מלא. גילוי נאות: ענבר, או ענברי המקסימה, כפי שהיא קוראת לה, היא חברה של בתי מהלימודים. אבל נראה לי שגם בלי קשר, הייתי שמחה לעזור לאמא הצעירה והאמיצה הזאת ולמשפחתה העקשנית, לעבור את דרך החתחתים עד לשיקום.
ואם דיברנו קודם על אמון, מוכרחים להצדיע לנוער עתניאל. השכול היכה ביישובי דרום הר חברון פעם אחר פעם, אך החבר'ה לא שקעו בייאוש ובחיפוש נקם. מתוך אמונה גדולה בטוב שבחיים, יתומי הפיגועים וחבריהם החליטו לתעל את האנרגיות למקום של בנייה וצמיחה. הם סללו במו ידיהם שביל סובב עתניאל וכרו מעיין מקסים אל מול הנוף, וכעת הם רוצים להקים מצפה לזכר דפנה מאיר הי"ד. בעיניי זאת יופי של יוזמה, שמייצגת את הרוח שאנחנו מנסים לחנך בה את ילדינו. מה שכן, אני מקווה מאוד שחלק מהסכום שייאסף ילך לבדיקת החוקיות של השטח. שלא יבוא פקיד של המנהל האזרחי ויהרוס בן לילה את הכול.
בין רכילות להשתקה
השבוע צלצלה אליי חברה, ושאלה אם חסר לי חומר לטור. בהחלט, אמרתי לה. החברה הפקידה בידיי את הפצצה המתקתקת הבאה, בדמות סיפור אמיתי עם מסר: לפני הרבה שנים, אחד מחברי הקהילה שלהם בגד באשתו. מהרגע שהדבר התגלה זה הפך לשיחת היום, וכולם ידעו ודיברו ודשו בפרטים העסיסיים בחדווה רבה. אביה של החברה, רב מוכר, הרים לבוגד טלפון. בלי להיות שיפוטי, בלי להצדיק ובלי לסלוח, הוא הציע לו אוזן קשבת, אבל הוא היה היחיד שעשה כך. סופו של הסיפור היה קשה: האיש לא עמד בבושה, וירה בעצמו.
"מה את אומרת, זה נכון לתלות מישהו בכיכר העיר בצורה כזאת?" שאלה החברה. "הוא באמת לא בסדר. אבל מה עם אשתו? ההורים שלו? הילדים? מה הם אשמים? למה לדבר כל כך הרבה? האם זה מה שאנחנו רוצים שהשיח של הציבור שלנו יעסוק בו?"
הסכמתי, ולא הסכמתי. לגבי הפטפטת המיותרת - בוודאי ובוודאי. יש הלכות לשון הרע, שנוגעות אפילו למשהו שידוע לכול. וכולנו יודעים אילו אמצעים טכנולוגיים נפלאים היצר הרע סידר בדורנו לרכלנים ולמלביני הפנים.
אני גם רואה הבדל בין בגידה ובין הטרדה מינית, למשל. אני באמת לא רואה סיבה שיישוב שלם יידע על בעיות הזוגיות של שכניהם, ואני מתארת לעצמי שיש מספיק משפחות שהתגברו גם על אירוע נורא כזה, וחזרו לתפקד כמשפחה. אני אפילו - רק שנייה, אני חובשת קסדה - מוכנה, אולי, בנסיבות מאוד מסוימות, לגלות בדל של בדל של הבנה לבוגד. בלי לתמוך במעשהו, כמובן. אינו דומה רודף שמלות סדרתי לנפילה חד פעמית. יכולים להיות מקרים של אישה שמאמללת את בעלה, וחז"ל כבר סיפרו לנו שאין אפוטרופוס לעריות.
אבל במקרה של הטרדות וגרוע מכך, בכוח או מתוך ניצול מעמד וסמכות - זה כבר משהו אחר. אני לא מדברת כאן על אף מקרה ספציפי, כי אין לי שום ידיעות לגבי העובדות. אבל באופן עקרוני, נראה לי שכאן צריך דווקא להיזהר מהשתקה. כמובן שצריך לבחון היטב מי צריך לדבר, למי, ומה הוא צריך לומר. שהכול יהיה בדוק ומדויק, כי בדיני נפשות עסקינן, מכל הכיוונים. הכול צריך להיות לתועלת, ואני לא רוצה אפילו להיכנס לנושא של פורום תקנה, בעד או נגד (טוב, בעד, אם שאלתם. אבל זה ממש לא פשוט). אבל בעניינים האלה ההשתקה משחקת לידיים של הפוגעים. כמה דורות של נפגעי תקיפה לקחו איתם את הסוד אל הקבר, וחיו את חייהם תחת הצל הנורא שלו? בזמננו, ברוך ה', מתחילים לתת לשמש לחטא ולהלבין, וזה בעיניי תיקון גדול שאסור לעצור.
בימים הנוראים כולנו עומדים ומכים על חטא. ומי יכול לומר שהוא נקי? ריבונו של עולם רוצה בתיקון, והוא מוחל וסולח לשבים. אני גם חושבת שטוב שיהיה מי שיטה אוזן קשבת לפוגעים, כי גם גדולי הפושעים זכאים לסנגור. אבל כחברה, רק הקורבנות יכולים לסלוח למי שפגע בהם. והלוואי שהיה אפשר למנוע את הסבל מהמשפחה. אך נראה לי שזאת מהות של משפחה, אנשים שגורלם קשור בקשר לא יינתק. אולי זה אפילו לטובה. אולי בפעם הבאה שתוקף מתפתה לעבור עבירה, דמותיהם של אשתו וילדיו ייראו לו בחלון, ויגרמו לו לחשוב פעמיים.
eramati@gmail.com