בחירה באדם שמכהן בתפקידו פחות מחצי שנה לאיש השנה, כרוכה לכל הפחות בציון הסתייגות זהירה.
במיוחד אם אותו אדם לא רשם על שמו עשייה של ממש בחודשים הראשונים, אלא בעיקר הצהיר על כוונות וכרך אותן בראשיתם של מעשים.
ואף על פי כן נשים נפשנו בכפנו ונבחר ביועץ המשפטי הנכנס, אביחי מנדלבליט, לאיש השנה במשפט.
לא, מנדלבליט לא יהיה זה שיציל בשנה הבאה את עמונה מחורבנה. הוא ככל הנראה לא יתנדב לנטרל את הפצצה המשפטית שרקחו אנשים במשרדו יחד עם בכירים במשרד הביטחון שנים לפני כניסתו לתפקיד. הוא ככל הנראה גם לא יהיה מי שידיח את נתניהו משנות שלטון ארוכות בחסות אחת מהפרשיות המפוקפקות הרוחשות סביבו תדיר. הוא גם מתנגד לפיצול המשרה שבה הוא מחזיק לשניים, ראש התביעה הכללית והיועץ המשפטי לממשלה, כמו בכל מדינה מתוקנת.
אבל גם בלי כל אלה, בנאום שנשא בשבוע שעבר הוא הצהיר על שתי מהפכות חשובות. על מלחמתו בשחיתות הבלתי נסבלת ברשויות המקומיות ובחברות הממשלתיות הוא הכריז בקול תרועה רמה. ואין זה עניין פעוט. היועצים המשפטיים לממשלה שקדמו לו הקדישו את מיטב שעותיהם היקרות לדקדוק בציציות מימון המפלגות של נבחרי השלטון המרכזי. הם לא משכו את ידם מהעבריינות המשתוללת בעיריות, אבל מנדלבליט הכריז על מלחמה כוללת.
בלשון רפה יותר, עם הזהירות המתבקשת, הוא הכריז על מטרה חשובה לא פחות: הסגת האקטיביזם של היועץ המשפטי לממשלה עצמו, שבשנים האחרונות נגס ביכולת המשילות של הממשלה והכנסת. "לא אוכל לסקור את כלל האתגרים שעומדים לפניי, אולם אתייחס לאתגר המרכזי... חיזוק וביצור שלטון החוק בצד מתן הכלים המשפטיים לדרג הנבחר לממש את מדיניותו", אמר מנדלבליט והדגיש כי "שלטון החוק אין משמעו שלטונו של היועץ המשפטי. הדרג המדיני הוא הדרג הנבחר, והוא בעל הסמכות לקביעת מדיניות הממשלה והוא גם זה שנושא באחריות להחלטותיו. תפקידו של הייעוץ המשפטי לממשלה הוא להעמיד כלים משפטיים בידי מקבלי ההחלטות לשם הגשמת מדיניות הממשלה, בגבולות החוק".