המבקרים לא ציפו להרבה. כשדני דנון נשלח לאו"ם, לא מעט אנשים שלא רצו במיוחד לפרגן לו, העריכו שהשגריר הישראלי החדש באו"ם יהיה הרבה פחות משפיע מקודמו, רון פרושאור.
וראה זה פלא. דנון לא רק שהשתיק את המבקרים, אלא גם שבר עוד ועוד תקרות זכוכית באו"ם. בשנה האחרונה הוא ערך כנס נגד ה‑BDS באולם העצרת הכללית של האו"ם. צריך להבין: ה‑BDS, אותה תנועה אנטי ישראלית, נחשבת באו"ם לנושא פוליטי. נושאים כאלה לא מקבלים את אולם העצרת למשך שעתיים. אבל אצל דנון אין לא. הוא וצוותו הנמרץ לחצו – וניצחו. התמונה של אולם העצרת הכללית מלא בדגלי ישראל מתנופפים, שהרימו כל הנוכחים לפי סימן מוסכם מראש – היא תמונה שנחרתת בזיכרון לשנים.
עוד דוגמאות? דנון פעל בשדה האו"ם בדיפלומטיה, עם התחכום שלמד בשדה הפוליטי. השילוב הזה הביא אותו להיות השגריר הישראלי הראשון באו"ם שיעמוד בראש ועדת המשפט של הארגון. מילא היסטוריה, אבל בדרך הוא הביס את כל ההתנגדויות של המדינות הערביות, ובראשן איראן שלחמה נגד מתן ראשות ועדה קבועה לישראל, החלטה שמהווה תקדים.
דנון נחת בניו-יורק ולמד מהר את הסביבה שבה הוא חי. הוא דואג לערוך באופן קבוע אירועים שונים לעמיתיו השגרירים כדי להציג את הצדדים היפים של ישראל, ומחייך בנעימות לכל מי שהוא רואה במסדרון. הוא אף יוצר קשרים שקטים עם מי שלא בטוח שיכולים לדבר איתו במסדרונות הארוכים בבניין האו"ם.
אבל הוא גם לא מהסס לבקר, לתקוף ולהטיח את האמת בפרצופם של שגרירי האו"ם על היחס הבלתי שווה שניתן לישראל כמעט אל מול כל מדינה אחרת בעולם.
הייתי שם בניו-יורק עם דנון השנה, ראיתי אותו במהלך פעילותו. בעת הזאת, מול כל הסקפטיות והתהיות, הכניס השגריר החדש רוח אחרת לגמרי מזו שהביאה ישראל לבניין הזה עד היום.
מי שיכול להיות מודאג מהמצב החדש שנוצר הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. דנון, שהיה כאב ראש בעבר מבחינת ראש הממשלה, נשלח לשם והפך בעבודה נכונה להיות נציג בולט מאוד באומות המאוחדות. כשהוא ישוב לישראל, והוא לא מסתיר את השאיפות הפוליטיות שלו, יצטרך נתניהו להתמודד עם כוח חדש מתוך מפלגתו שלו. דנון כבר הוכיח שאיפה שלא ישימו אותו הוא יצבור פופולריות, יזכה לאהדה ויצליח, גם אם הדרך ארוכה וקשה.