אחת התמורות החברתיות הגדולות בישראל בשנים האחרונות היא ההתפתחות בעמדות ובהתנהלות הקהילה החרדית ביחס להשתתפותה בחברה הישראלית.
מעל פני השטח, ובוודאי ברובד ההצהרתי של הנציגים הפוליטיים ושל ההנהגה הרבנית החרדית, השינוי אינו מורגש. אדרבה, כל ניסיון לשינוי המבנה החינוכי ותוכניות הלימודים של מערכות החינוך החרדיות נתקל בהתנגדות עזה. למשל, רק לאחרונה החוק החדש שחייב את בתי הספר החרדיים בהוראת מקצועות ליבה, בוטל במסגרת ההסכמים הקואליציוניים.
עם זאת, מתחת לפני השטח דברים בהחלט משתנים בקהילה זו. למרות שמספרם עדיין קטן למדי, יותר ויותר חרדים נכנסים ליחידות ייעודיות בצה"ל. ההתנגדות העזה המתבטאת בנידויים חברתיים קיצוניים כלפי מי שהתגייס לצה"ל, רק מראה שיותר ויותר חרדים צעירים שוקלים שירות צבאי, שבעקבותיו תהיה להם יכולת לעבוד באופן חוקי בעתיד.
התוכנית של הנח"ל החרדי אשר שילבה צעירים רבים בצבא, וכוללת גם דאגה לרווחתם לאחר שירותם הצבאי, נתפסת כסיפור הצלחה. העובדה כי סוג זה של שירות צבאי, אשר הצליח מאוד בעיני הצבא עצמו, לא פגע בשמירת הדת של המעורבים בתוכנית, לא נעלמת מדעתם של רבים מבני הנוער בחברה החרדית. מספר הגדודים המעורבים בתוכנית הנח"ל החרדי ממשיך לגדול, ובפני המתגייס החרדי עומדות עכשיו יותר אפשרויות מאשר היו קיימות אי פעם. זה יוצר שינוי איטי, שלא מגיע לפרסום.
באחרונה התפרסם בעיתון ישראלי מאמר שנכתב על ידי בנימין בראון מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עתידה של החברה הישראלית והמרכיב החרדי בה חמישים שנה מהיום. כמובן, לחזות את עתידה של מדינת ישראל או של כל מדינה או חברה חצי מאה מראש הוא אתגר מסוכן למדי, והוא כנראה יותר השערה מאשר מדע. אף על פי כן, בראון ידוע בעולם האקדמי והחרדי בשל ביוגרפיה מלומדת ביותר שפרסם לפני כמה שנים על מסכת חייו של החזון איש. מבחינת העולם החרדי הוא נחשב גורם "מבפנים", וההערכות והתצפיות שלו כוללות מחקר ומביאות בחשבון את המורכבויות המתבקשות.
בראון חוזה אינטגרציה איטית אך יציבה, כמעט בלתי נמנעת, של החברה החרדית בכל הענפים וההיבטים של המדינה. הוא נועז מספיק כדי לנבא כי החברה החרדית תשחק תפקיד מוביל, אולי אפילו את התפקיד המוביל בעתידה של מדינת ישראל ובהתפתחות התרבותית והחברתית שלה. הוא מבסס את החיזוי הזה, שנראה כמעט בדיוני, על השינויים בחברה החרדית הנוכחית, ועל ההבנה של הציבור הישראלי בכלל והחרדי בפרט למספרם ההולך וגדל, לצרכים הכלכליים והחברתיים שלהם ולאחריות שמוטלת עליהם בעקבות כך. יותר ויותר חרדים ייכנסו לשוק העבודה בכל הרמות, הכוח הפוליטי החרדי ימשיך להתרחב ולגדול.
ובכל זאת, קצת מייאש שכל כך מעט בקהילה החרדית מוכנים לקפוץ קדימה ולהתנדב לשרת בשירות הלאומי. אנשים לא מוכנים עדיין לתרגם לפעולה את מה שבאופן אינסטינקטיבי הם יודעים שהם צריכים לעשות. ואין גם מנהיגות רבנית שמוכנה או מסוגלת לדחוף אותם בפומבי לאורך השביל הכל כך סלול אל הנורמליות.
מדיניות ההנהגה החרדית הנוכחית בעייתית מאוד. העוני הקשה שמשפיע על חלק ניכר מהאוכלוסייה החרדית בישראל מאלץ יותר ויותר חרדים לחפש דרך טובה יותר וחיים טובים יותר לעצמם ולבני משפחותיהם. חיים של קיבוץ נדבות ותלות, הלוואות נואשות ותנאי מחיה בלתי נסבלים אינם אטרקטיביים בשביל הרוב המכריע של הציבור החרדי.
הנשים מובילות
השינוי האיטי בערכים ובאורח החיים בקהילה זו כבר החל. זה בולט במיוחד בקרב האוכלוסייה הנשית. נשים חרדיות מופיעות כעת בכל רובדי החברה הישראלית. הן נראות בכל תחומי העבודה בישראל - במשרדי ממשלה, בבנקים, בבתי חולים, בחברות הייטק, בבתי ספר, במסגרות חינוך מיוחד וכו', כשההתנגדויות והדעות הקדומות מבפנים ומחוץ לקהילה התפוגגו באופן ניכר בשנים האחרונות. כיום יש כמה מכללות ומסלולים אקדמיים המיועדים לנשים חרדיות, שבראש אחד מהם עומדת בתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כל זה מסמל את השינוי האיטי אך הגדול שהחברה החרדית חווה כרגע.
עם זאת, המאבק בתוך הקהילה החרדית עדיין חריף ומר. בתי ספר המאפשרים ללימודי חול להיכלל בתוכנית הלימודים שלהם מושמצים, מוחרמים ונתונים להשפלות ולעתים אף להטרדה פיזית. ישנם אינטרסים אישיים ופיננסיים רבים וסותרים, פוליטיים וחברתיים המעורבים במאבק הזה. לעימות הזה יש תקדימים ושורשים באירופה היהודית במאה התשע עשרה ובשנות היישוב הישן בארץ ישראל, וסביר להניח כי סוגיה זו תישאר במחלוקת גם בעתיד הקרוב.
עם זאת, הנסיבות המשתנות ללא ספק תשפענה על השינוי ביחס של החברה חרדית לנושא זה כמו גם נושאים אחרים. חלק מהבעיה הוא שהיהדות הדתית ציירה לעצמה תמונה אידילית שקרית של החיים במזרח אירופה במאות שקדמו למלחמת העולם השנייה, שם היה מרוכז רובו המוחלט של העם היהודי. אחד המכשולים העיקריים להמשך הצמיחה וההצלחה של הקהילה החרדית הוא סירובה ללמוד מלקחי ההיסטוריה. אף על פי כן, המציאות העכשווית טופחת על פני כולנו, ומה שאנחנו לא עושים מרצון, אנחנו נאלצים לעשות בסופו של דבר בגלל לחצים של זמן ונסיבות.
הקהילה החרדית הישראלית תתקרב בסופו של דבר לאורח החיים של מקבילתה שבאמריקה. זהו תהליך איטי הטומן בחובו את העליות והמורדות של כל שינוי משמעותי בהלך הרוח של הקהילה. עם זאת, הוא החל לאט לתפוס תאוצה ויתקבל ויתקבע לאורך זמן. להט ההתנגדות בחלקים של הקהילה החרדית בארץ מעיד על העובדה שיש הכרה כי תהליך של שינוי הולך ונועץ שורשים בקהילה זו.
אין ספק כי השינוי יהיה מפותל ומורכב. האם הוא צריך להיות מלווה בסיוע חיצוני של גורמים פוליטיים, חברתיים או בחקיקה? זה בהחלט עניין לוויכוח. אבל ברור שהשינוי בסופו של דבר חייב להתרחש מתוך הקהילה, ולא רק בגלל לחצים וחוקים מבחוץ. כשם שקשה אם לא בלתי אפשרי לחוקק מוסר, כך גם סביר כי שינוי אמיתי בהשתלבות לא יושג באמצעות כפייה וחקיקה. ההוכחה לכך היא שחוק לימודי הליבה בבתי ספר החרדיים בוטל מעט אחרי שנחקק.
אבל הרעיון והכוחות שהולידו את העברת החוק במקור עדיין נוכחים ומאוד פעילים. ימים יגידו כיצד בסופו של דבר ישפיע גם הלחץ מבחוץ על העתיד. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי השינוי הוא חלק בלתי נמנע מהקיום האנושי ומסיפורה של התרבות האנושית.
הכותב הוא רב בית הכנסת הנשיא ברחביה ירושלים, וראש ארגון 'דסטני'