המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, ממשיכה לעשות ככל העולה על רוחה, ולפחות כרגע נראה שאף אחד לא מצליח להעמיד אותה במקומה.
אירוע מוזיקלי ורוחני גדול לקראת יום הכיפורים עמד להתקיים בכיכר רבין בתל אביב. שבעה אמנים עמדו להופיע, כולם גברים, ולא במקרה. מכאן הכול התגלגל כצפוי: "חשיפה" בעיתון 'הארץ'; פולו-אפ של כלי התקשורת האלקטרוניים; תדהמה, זעזוע וזעם של פוליטיקאים שנוהגים לזעום ולהזדעזע מדברים שכאלה; אמנים שנבהלים ומבטלים את השתתפותם. ולבסוף: האירוע גווע.
אלא שעל גווייתו של המופע עטה הגברת זילבר. היא כתבה ליועץ המשפטי של העירייה ולראש העירייה כי הייתה מוטלת עליהם חובה לבדוק את תוכנית האירוע, ולהביא לביטולו לאחר שהיה מתברר להם כי נשים אינן שרות בו. מכוח איזה חוק יכולה העירייה להורות על ביטול אירוע בנסיבות שכאלו? כנראה מכוח אותו חוק המאפשר לזילבר להורות לחולדאי, או לכל ראש עירייה אחר, איך לנהוג. החוק הראשון, כמו זה האחרון, לא מופיע בספר החוקים הישראלי.
אלא שזילבר עמדה לפני שנים בראשות צוות שהקים משרד המשפטים כדי להילחם ב"הדרת נשים", ולמעשה לפסול כמעט כל אפשרות לאירוע בהפרדה בין המינים או בשמירת גדרי צניעות הלכתיים אחרים. המלצות הצוות לא הפכו מעולם לחוק, אבל היועץ המשפטי הקודם, יהודה וינשטיין, הודיע כי הוא "מאמץ את ההמלצות". מכוח אותו אימוץ, זילבר לא רק מנסה שוב ושוב לאכוף אג'נדה אישית על מוסדות ממשלתיים שתחת אחריותה, אלא גם מצפה שהרשויות המקומיות ישמשו כמשגיחי אי-כשרות של אירועים שמתקיימים בתחומן.
אולמרט ימשיך לשבת
אתמול (רביעי) גמל הנשיא לשעבר שמעון פרס טובה לאהוד אולמרט, כאשר החזיר את נשמתו לבוראה שש שעות לפני פרסום פסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשיות השחיתות שבהן כיכב ראש הממשלה לשעבר. השורה התחתונה היא שאולמרט, שקיווה להשתחרר בשחרור מוקדם בעוד כחודש וחצי, יעמוד מול ועדת שחרורים רק בעוד שבעה חודשים. שופטי בית המשפט העליון אשררו פה אחד את הרשעתו בפרשת טלנסקי ודחו את ערעורו על גזר הדין של שמונה חודשי מאסר בפועל. הם גם דחו את בקשתו של אולמרט לא לרצות את העונש בפועל, או בניסוח המשפטי יותר - לרצות את שמונת החודשים במקביל לריצוי תקופת המאסר של שנה וחצי שנגזרה עליו בפרשת הולילנד.
המשמעות הנוספת היא שפרשות אולמרט מאחורינו. לאחר מאמצים כמעט הרואיים, בעיקר של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז ופרקליט המדינה לשעבר משה לדור, הצליחו רשויות החוק להרחיק את הפוליטיקאי המושחת מכיסא ראש הממשלה. המחיר היה ביקורת נוקבת נגדם בטענה של פוטש פוליטי והדחת ראש ממשלה על חשדות בלתי מבוססים. פסיקת בית המשפט העליון מהשבוע סותמת את הגולל על דרכו של עסקן שהותיר אחריו שובל של חשדות במשך יותר משלושים שנות פעילות.
סערה לא קשורה
"אתמול בסביבות השעה 19:00 ברחוב ששת הימים בבני ברק (מול קניון איילון) סמוך לחנות ורטהיימר, אני רואה אישה מבוגרת קשורה לגדר עם כיסא הגלגלים שלה. הלכתי לקניות שלי, חזרתי והיא עדיין קשורה. כמעט 40 דקות בחום הכבד שעדיין שרר בחוץ. ניגשתי אליה לשאול אם צריכה משהו ואם אפשר להציע לה מים כשכולה מזיעה, אבל היא בקושי תקשרה איתי". זה לשון הפוסט שפרסמה אזרחית מודאגת אחת בפייסבוק לפני כחודשיים, כשהיא מצרפת תמונה של הקשישה על כיסא גלגלים קשור לגדר, ומספרת כי עד מהרה איתרה מטפלת פיליפינית באחת החנויות הסמוכות ונזפה בה.
הפוסט זכה לשיתופים רבים והגיע עד מהרה לכלי התקשורת הגדולים. יושבת ראש 'תנו לחיות לחיות' פנתה למשטרה והצהירה כי היא דואגת "גם לבני אדם שמתייחסים אליהם גרוע כמו לחיות". חבר הכנסת איציק שמולי הביע זעזוע, והצהיר כי "חייבים למצות עם העובדת ועם חברת הסיעוד שלה את הדין". חבר כנסת נוסף של 'המחנה הציוני', נחמן שי, מיהר לפנות למפקד מחוז תל אביב במשטרה ודרש לפתוח בחקירה, ואפילו המליץ על סעיפי האישום הראויים: "רשלנות והזנחה בטיפול".
למשטרת ישראל לא נותרה אפוא ברירה. היא הניחה לכל הפשעים שלא צולמו ושותפו ויצאה בעקבות הפוסט. המטפלת הזרה אותרה, נעצרה ונחקרה. בחקירה התברר כי היא הייתה צריכה לסור לחנות שאינה נגישה, ולכן הותירה את הקשישה מאחור כשהיא שומרת איתה כל העת על קשר עין. את הקשר האחר, זה שזעזע את המזדעזעים - קשירת הכיסא לגדר סמוכה, היא עשתה ליתר ביטחון כדי שהזקנה והכיסא לא ימשיכו לבדם. היא גם טענה בתוקף שהזקנה נאלצה להמתין לה לא יותר מעשר דקות. ומכיוון שמפרסמת הפוסט הוויראלי סירבה למסור עדות בעניין במשטרה, ועל פי משרד המשפטים אף חזרה בה מההאשמה כי הזקנה נותרה לבדה במשך ארבעים דקות, הרי שאחרי טרטור המשטרה, השחתת זמן של הפרקליטות והתעללות בעובדת זרה מהפיליפינים - התיק נסגר.
אך פטור בלא כלום אי אפשר, ובמשרד המשפטים עשו מה שהם עושים מעת לעת כאשר הם חוששים מתגובת הציבור להפסקת הליכים פליליים: פותחים בהטפות מוסריות. "אכן, בראות התמונה שפורסמה בפוסט, ניתן לומר כי מעשי המטפלת ראויים לגינוי", נכתב בהודעה שהוציא השבוע המשרד.
טיול ותביעה
על פי מספר התביעות המוגשות לבתי המשפט לתביעות קטנות נגד חברות תיירות המשווקות טיולים מאורגנים לחו"ל, נדמה כי הדרך לבית המשפט אחרי הנחיתה בארץ הפכה לחלק ממסלול הטיול.
זוג אחד שנחת אחרי טיול מאורגן בגרמניה מיהר לבית המשפט בראשון לציון ודרש פיצוי, מכיוון שמדריך הטיול לא הקפיד להוביל את הקבוצה לכל האתרים שהוזכרו בברושור. הזוג הנמרץ גם טען כי ימי הטיולים הסתיימו בסביבות שבע בערב, בעוד שלטעמו אפשר היה להמשיך ולבלות עד שעות מאוחרות יותר. השופט מוטי פירר קיבל דווקא את עמדת חברת הטיולים, שטענה כי היצמדות מלאה לתוכנית המקורית לא תמיד אפשרית ובדרך כלל אינה רצויה, שכן המדריך המנוסה סוטה מעט מהמתוכנן על פי התנאים בשטח ועל פי רצון הקבוצה. גם טענת ההגנה כי המלון שבו שוכנו המטיילים מישראל ניצב במרכז ברלין, והזוג היה יכול להמשיך לבלות אל תוך הלילה לו רצה בכך, התקבלה על דעתו של השופט. הוא דחה את התביעה וחייב את התובעים בהוצאות המשפט.
לעומת זאת, שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, סיגל אלבו, לא התרשמה מכתב ההגנה של חברת תיירות אחרת, שהצהירה כי הקפידה לפקוד כל אתר שהוזכר בתוכנית הטיול של מסע בן שמונה ימים במרוקו. השופטת קיבלה את טענות התובע כי החברה לא יידעה אותו, בטרם רכש את חבילת הטיול לכל בני משפחתו, כי הימים יהיו ימי חג הקורבן המוסלמי. ולפיכך, בארבעה מתוך שמונת ימי הטיול היו האתרים, השווקים והחנויות סגורים. האוטובוס של הקבוצה אכן חלף על פני כל האתרים שהובטחו, אבל השופטת הסכימה עם התובעים כי אין לדמות תצפית קצרה מלווה בהסבר על השוק במרקש, לסיור הרגלי בין הדוכנים הססגוניים שהובטח בתכניית הטיול.