שירה גדולה היא שירה גדולה, בטח כשהיא שירה של השכן שלנו, שותפנו לארץ, וחשוב להכיר אותה.
מי שיבחר יוכל להתעניין בשפה ובתרבות הזאת כ"תודעת אויב", כ"דע מה שתשיב" וכו'. אבל בעיניי הקומה הבאה והגבוהה יותר היא הסקרנות וההזדמנות להכיר זה את זה לא רק דרך כוונות הרובה אלא דרך כוונות הלב. דרוויש אמר שכל משורר בנוי מאלף המשוררים שקדמו לו.
לגביי, כמשורר יהודי-ישראלי, משורר עברי גאה במורשתו העצומה של שירה עברית רבת-רבדים בת כ‑4,000 שנה, דרוויש, שנחשב לא רק "המשורר הלאומי הפלשתיני" אלא "משורר הערבים", שגם להם תרבות שירה עשירה בשפה האחות-לנו כבת 4,000, הוא אבן יסוד מאלף המשוררים שקדמו לי.
הצעד המביש של שרת התרבות משקף לצערי את הפוליטיקה בשנים האחרונות, שמנוהלת על ידי פחד והפחדה, צמצום, קיטוב, שיסוי ותפיסה של הפרד ומשול. פוליטיקה רעה מאוד. עכשיו, אחרי לכתו של שמעון פרס מעמנו, נדמה שלא נותרו לנו מנהיגים בזירה הפוליטית, אין מי שפועל לטובת הדורות הבאים.
הראייה הכי מרחיקת לכת של הפוליטיקאים כיום היא הגדלת האלקטורט. לגבי מירי רגב זה כואב שבעתיים, כי כמי שאמונה על תרבות, רבים מצעדיה, בוודאי זה האחרון, מביכים ואנטי תרבותיים.
מה מקור הפחד הזה שלה משירתו של האחר הערבי? וגם, כשרת התרבות, עשי בדיקה על מי את מדברת לפני שאת מצטטת זנב שיר, ורואה דרכו את מכלול יצירתו של משורר ואולי של אומה... גם לי קשה עם חלק משיריו, ובשירתי שלי אני מתפלמס עם דרוויש פעמים רבות, אבל זה חלק ממציאות חיינו במולדת ובארץ היקרה הזאת, שדרוויש היה מאוהביה ומכותביה הגדולים. ואיך נדע להתמודד, אם לא נכיר? שירה היא זרם המעמקים של התרבות והחברה.
ואולי בעצם מפחדת מירי רגב ממרכיבי הזהות היהודית-ערבית שבתוכה, זו שבלשונה, בזהותה ובשמה יצרו וחיו במשך מאות שנים רוב מניין ובניין של תפוצות ישראל, שפה ותרבות שההפריה ההדדית בתוכה בין יהודים למוסלמים, מאמיני הייחוד, הולידה ענקים כרס"ג, ריה"ל, הרמב"ם ועוד רבים אחרים?
אליעז כהן
משורר, ממובילי תנועת 'שתי מדינות, מולדת אחת'