מספרים שכשאובמה מדבר על הפלשתינים "יש לו לחלוחית בעיניים".
למה אין לו לחלוחית כזאת כשמדברים על אלפי הנשחטים והנערפים בידי דאעש, ערבים כמותם, בעוד מצבם של הפלשתינים תחת שלטון ישראל לא רע בכלל?
דבר אינו מבדיל בין הערבים שמרגשים את אובמה לאלה שלא אכפת לו מהם, לבד מהיות אויביהם של הראשונים יהודים. אריאל כהנא (מקור ראשון, 23.9.16) מספר שהמנהיג הראשון שאובמה טלפן אליו ביומו הראשון בבית הלבן היה אבו-מאזן, וב‑2010, בעצרת האו"ם, קרא: "לשנה הבאה בפלשתין!"
עיסוק היתר עם יהודים ואימוץ דפוסי מחשבה ומטבעות לשון שלהם דווקא מצד שונאיהם אינו חדש. הערבים מתמחים בזה במיוחד. אנחנו חוקקנו את חוק השבות? הלכו הם והמציאו את השיבה! לנו הייתה שואה? להם יש נאכבה. יהודים מתו על קידוש השם, אצלם יש - שאהידים. לא די להם שהמציאו את עצמם מחדש כעם הפלשתיני – הם חייבים להיות גם עתיקים, בני אלפיים שנה (מעניין, למה דווקא אלפיים).
אין בארץ מקום קדוש ליהודים מימים ימימה, שלא ייחסו אותו לעצמם. הכותל הוא בשבילם "אל-בוראק", היכן שמוחמד קשר את סוסו, וקבר רחל אינו אלא מסגד בלאל אבן ראבח.
לחקיינות הזאת יש המשך מכוער ומכאיב: כל מה שהעבירו מאיתנו על שמם, הוא מעתה שלהם, ולזרים אסור לגעת. במיוחד לא לבעל זכות היוצרים המקורי. מנצלים את ברכת היצירה היהודית וגם הופכים אותה לקללה להם.
אובמה יודע שמקור קריאתו הנרגשת "לשנה הבאה בפלשתין" הוא בגעגועי היהודים לירושלים, אך בתהליך פסיכולוגי נפתל, נכסי הרוח היהודיים מופנים נגדם, המטה הופך לנחש ארסי.
על הרי יהודה ושומרון צצים מאחזים ערביים ונעשות עבודות פיתוח, סטייל קק"ל – שיטות היהודים מופעלות נגדם. ולאחר שעשו מהשואה היהודית העתק-הדבק לנאכבה, הם עברו להכחשתה. בבתי הספר באירופה הם מוציאים אותה מספרי הלימוד.
היודעים אתם, למה הערבים המקומיים לעולם לא יחתמו על גמר הסכסוך, גם כשניתן להם את הכול? כי הם מתפרנסים ממנו, כמו שערבי סעודי חי מן הנפט. שהרי למה שופך העולם מיליארדים על קומץ ערבים "פלשתינים" שחיים בטוב, אם לא מפני שכאויבים מושבעים של היהודים, התמיכה בהם נותנת ביטוי לשנאתם האנטישמית, שעדיין לא מקובל להשמיעה במפורש. "פלשתין" תרמה לעולם צינור ניקוז לגיטימי לשנאת היהודים שלו, ובדרך הזאת היא מרוויחה את כל השפע שהמדינות התורמות מעניקות לה.
אם תעשה שלום עם היהודים – ממה תחיה?!