ארגוני השמאל מעוניינים לקשר בין נתניהו לטראמפ. פגישת השניים, השבוע בניו-יורק
ארגוני השמאל מעוניינים לקשר בין נתניהו לטראמפ. פגישת השניים, השבוע בניו-יורקצילום: קובי גדעון, לע"מ

גודש כזה של מלל פרשנות ואחוזי צפייה גבוהים שכאלה לא היו מביישים את הסופרבול האמריקני.

זה מה שהיה השבוע בעימות הראשון בין הילארי קלינטון לדונאלד טראמפ. ברשתות הטלוויזיה מן הסתם התאבלו על כך ששידור העימות רק תרם לזכות הציבור לדעת את טיבם של המתמודדים, בעוד שאם היה מדובר במשחק פוטבול - הם היו גורפים הון תועפות ממכירת פרסום.

יום אחד בלבד לפני העימות נפגש נתניהו עם דונאלד טראמפ ועם הילארי קלינטון. העובדה ששני המועמדים היו מוכנים להתפנות לכך כאשר העימות ממש בפתח, שימשה תזכורת למעמדה של ישראל בארצות הברית - אולי הוכחה חותכת יותר אפילו מהסכם הסיוע הביטחוני שזה עתה נחתם.

אבל אי אפשר להשביע את רצון כולם, וחמי שלו ב'הארץ' טען שנתניהו חוזר על טעותו מבחירות 2012 בארצות הברית, כאשר נתפס כמי שמעדיף את המועמד הרפובליקני מיט רומני על ברק אובמה. שלו האשים את נתניהו בהתערבות לטובת טראמפ. איך הגיע שלו לפירוש הזה? על פי ההיגיון שלו, לקלינטון אין צורך בפגישה עם נתניהו על מנת שיראו בה מועמדת לגיטימית הראויה להיפגש עם מנהיגים זרים. טראמפ, לעומת זאת, רעב לכל פיסה של לגיטימיות וכבוד, ואת זה העניק לו נתניהו.

הביקורת הזאת מתעלמת מהעובדה שנשיא מצרים א-סיסי נהג באותה צורה, בלי שהדבר יעורר טענות דומות – ובצדק. שני המועמדים הגיעו אל העימות במצב של תיקו, כאשר לכל מועמד 46 אחוזי תמיכה על פי הסקרים. אסור לראש ממשלה ישראלי להתעלם מ‑46 אחוזים של הציבור האמריקני, אלא אם מי שמנהיג אותם הוא שונא ישראל של ממש - וטראמפ אינו בקטגוריה זאת. כאשר מדובר בארגוני שמאל קיצוני כמו ג'יי סטריט, יש הדואגים לספק לנו תזכורות קבועות שאסור להחרימם, אבל דווקא את טראמפ מומלץ בעיניהם להחרים.

ניתן להציע שני הסברים אפשריים לביקורת על נתניהו, שבמקרה זה אינה מוצדקת. האחד - שטראמפ הוא מוקצה בעיני בעלי בריתם האידיאולוגיים של הליברלים האמריקנים. אבל ההסבר החשוב יותר הוא שמדובר בניסיון לקבע במוחם של אנשי המפלגה הדמוקרטית שנתניהו חבר לטראמפ, ולכן לאחר ניצחונה של קלינטון בבחירות ראוי שיגיע יום נקם ושילם מול נתניהו.

נתניהו, כאמור, לא העניק עילה להאשמתו בהתערבות. אבל בינתיים ביישובי יו"ש מתנהל מאמץ נמרץ לטובת טראמפ בקרב בעלי אזרחות כפולה. אמנם זה עלול לשמש כנשק בידי המקטרגים על התמיכה בטראמפ, אבל לחשש הזה יש מה להשיב. ראשית, אחרי שממשל דמוקרטי מנע מישראל לבנות אפילו בשכונת גילה בירושלים, אין הרבה מה להפסיד. שנית, לאחר שהמפלגה הרפובליקנית הפכה למשענת הציבורית העיקרית שלנו בנושאים כמו ההסכם מול איראן - תהיה זו מעין כפיות טובה להימנע מתמיכה בה רק כדי להפגין אי משוא פנים.

ארגון איפא"ק כבר נכנס למלכודת הזאת, והדבר גרם לו להצטייר כמי שמתרפס בפני הדמוקרטים. מה שאסור לנתניהו, מותר ואף רצוי כאשר מדובר ביהודים ותומכי ישראל מהשורה.

תלוי ועומד לעימות הבא

דונאלד טראמפ הגיע לעימות במצב די דומה לזה שבו הגיע בנימין נתניהו לעימות מול שמעון פרס בבחירות 1996. הסיסמה שנקטה מפלגת העבודה לכל אורך המסע - מבית היוצר של חיים רמון - הייתה "ביבי לא מתאים". כאשר נתניהו לא רק החזיק מעמד מול פרס אלא אף הביס אותו בעימות בצורה משכנעת - ניצחונו פוצץ את סיסמת "ביבי לא מתאים" ונתן לנתניהו את הדחיפה הדרושה אל ניצחונו הדחוק.

לטראמפ ניתנה הזדמנות דומה להצליח בעימות ולהוכיח שהוא קרוץ מחומר נשיאותי. אבל הוא לא ניצל אותה כראוי. בחלקים של העימות הוא נראה בלתי ממוקד - כמו פרס באותו עימות מול נתניהו. טראמפ נאלץ להסתפק בנחמה פורתא שיריבתו קלינטון לא ניצחה אותו בנוקאאוט אלא רק בנקודות - אף שהתקשורת המגויסת לטובת קלינטון מבקשת לשכנע אותנו אחרת. כעת עלינו להמתין ולראות כיצד ישפיע העימות על הסקרים, שלאחרונה הראו תזוזה דווקא לכיוונו של טראמפ. עד כדי כך שבמדינת אילינוי, שנחשבת בטוחה בשביל קלינטון שגדלה בה, הפער בין קלינטון לטראמפ הצטמק לשני אחוזים בלבד.

עוד גורם שישפיע על עוצמת הרושם של העימות בקרב הבוחרים הוא הפיגועים, הרציחות והמתח הבין-גזעי המלווים את מערכת הבחירות. אלו נושאים שטראמפ דווקא הצליח ללבן בעימות. גם בנוגע לעמדתו נגד הסכמי הסחר החופשי הוא הצליח להישמע טוב, לפני שהרשה לעצמו להסתבך בשטויות כגון דיווחי המס שלו.

נוסיף שבניגוד לנתניהו, שקיבל הזדמנות אחת בלבד מול פרס על סף הבחירות, לטראמפ נותרו מועדי ב' וג' בחודש הקרוב. למרות שלקלינטון עולה על טראמפ בעימותים כאלה וגם מוכנה להשקיע יותר מאמצים להתכונן לקראתם, היתרון הזה אינו ערובה להצלחה בעימותים הבאים.

נזכיר את העימות שנערך בישראל ב‑1999, כאשר נתניהו יצא נפגע מול מועמד מפלגת המרכז האלוף (מיל') יצחק מרדכי, שהתקיל אותו במשפט "תסתכל לי בעיניים, ביבי". הנושא על הפרק היה אז האם נתניהו שקל ויתורים טריטוריאליים לאסד האב. הצלחתו של מרדכי הייתה למעשה הצלחתו של אהוד ברק שנעדר מהעימות, היות שבתור המועמד המוביל הוא העדיף שלא להסתכן. בארצות הברית זה לא יקרה, וגם מועמד בעל יתרון יצטרך לקחת סיכון ולהיכנס לעימות, כי שם אין למועמדים לוקסוס להתחמק.

עדיף שישקיעו בחו"ל?

עמיתי שלמה פיוטרקובסקי קונן על בני המגזר אשר נופלים בפח של שרלטנים שמציעים ריבית מפתה על השקעה, בשעה שאפיקים סולידיים מציעים תשואה מינימלית ושלילית. שר האוצר משה כחלון, במאבקו באלפיון העליון שמחזיק שלוש דירות ויותר, עומד להגדיל את הסכנה. השקעה בדיור למגורים היא אחד האפיקים הסבירים שנותרו בישראל, ומי שיהיה מנוע מלהשקיע בנדל"ן מניב בארץ, יהיה פתוח להצעות להשקיע בנדל"ן מניב בבריטניה, בהולנד ובארצות הברית.

במקרים רבים מדובר לא באלפיון העליון, אלא במי שמבקש להבטיח את עתיד ילדיו. עדיף שהכסף יושקע בישראל, ואין גוזרים גזירה על הציבור בלי שתוצע לו חלופה סבירה.