בית המשפט המחוזי מרכז קבע בצהריים (חמישי) כי הרב יאשיהו פינטו, ראש מוסדות שובה ישראל, לא ישוחרר שחרור מוקדם.
בכך קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת המדינה נגד החלטת ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר לקצר את עונשו של הרב פינטו עקב מצב בריאותו הרופף.
בהחלטתו קבע בית המשפט, "עיון במידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו מעלה כי מדובר במשיב (הרב פינטו - ש"פ) בעל קשרים עם עבריינים וקיים חשש שאם ישוחרר ימשיך בקשרים אלה, גם אם בתקופת הרישיון ישהה הרחק מביתו".
"איננו מקבלים את טענת ב"כ המשיב לפיה מדובר בפגישות או בשיחות עם עבריינים שבאו אליו כדי להיוועץ, בו או לקבל ממנו ברכת רב כמו אחרים, אלא במעשים חריגים שהתבצעו גם במהלך מאסרו ועמדו ברקע האירוע שבגללו חשש המשיב להשתתף בהליכים טיפוליים ובחינוך יחד עם אסירים אחרים", הוסיפו השופטים.
עו"ד רותם טובול, פרקליטתו של הרב פינטו, תקפה את החלטת בית המשפט, "לצערי הרב בית המשפט הוכיח היום שקיים דין אחד לכלל הציבור ודין אחר לרב פינטו. לא הייתה כל סיבה לדחות את בקשת הערעור של הרב אשר עמד כל התנאים לשחרור מוקדם בו עומדים כל האסירים".
לדבריה, "הרב הביע חרטה עמוקה וכנה ועמד בכל תנאי השיקום הדרושים אבל לצערי האווירה הציבורית השפיעה ונכנסה לאולם הדיונים מה שאסור שיקרה. בכוונתנו לערער לבית המשפט העליון מתוך האמונה שיש שופטים בירושלים שם נדרוש את ליטרת הצדק המגיעה לרב כמו לכל אדם במדינת ישראל".
מנגד, בני משפחתו של תת ניצב אפרים ברכה ז"ל בירכו על החלטת בית המשפט, "אנו מברכים על ההחלטה ומודים לכבוד בית המשפט ולפרקליטות המדינה, על המסר החד והברור אשר הועבר היום - שמדינת ישראל, על כל זרועותיה, עומדת כחומה בצורה ומגנה על שוטרי וקציני משטרת ישראל, הנלחמים בשם החוק והצדק למען כל תושבי ישראל. למען שמירת ערכים אלה, הקדיש יקירנו תת ניצב אפרים ברכה ז"ל את כל חייו עד אחרון ימיו. יש בנו מעט מן הנחמה שהיום דרך היושר והצדק אותה התווה יקירנו, היא שניצחה".
כזכור, לפני כשבוע הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי מרכז עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים לקצר את עונש המאסר של הרב פינטו. הפרקליטות ביקשה להורות על ביטול החלטת הועדה ולהורות על עיכוב ביצוע השחרור עד למתן פסק דין בעתירה - בקשה שאומצה על ידי בית המשפט.
המדינה טענה בעתירה כי ועדת השחרורים שגתה משקבעה שהרב פינטו עמד בנטל ההוכחה הנדרש לשחרור מוקדם, זאת למרות נסיבותיה החמורות של העבירה, יחסו של הרב לעבירות והמידע החסוי שהונח בפניה לצד הערכת משטרת ישראל ביחס למשמעותו של המידע והשלכתו על מסוכנותו העתידית.
בנסיבות אלה, טענה המדינה, החלטת הועדה לא נתנה משקל ראוי לנתונים אשר הובאו בפניה ולא איזנה ביניהם איזון ראוי, ועל כן לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות ערכאה שיפוטית.