קוראים לי עמרי בליט ונולדתי בארצות הברית. הורי גדלו בארץ ועברו לארצות הברית לפני שנולדתי בעקבות העבודה של אבא.
נולדתי בניו יורק אך רב חיי גרתי בלאס וגאס, בתקופת התיכון לקחתי חלק פעיל בהקמת סניף חדש של תנועת הנוער "הצופים" בלאס וגאס. בתנועה הכרתי חברים יהודים שגרו באזור, למדתי על תרבות ישראלית וחיזקתי את העברית שלי.
בדיוק לפני שנה עליתי לארץ וחגגתי בקיבוץ את ראש השנה. ארץ חדשה, שנה חדשה, התחלה חדשה. תמיד היה לי ברור שיום אחד אתגייס לצבא. ההורים שלי קיבלו את ההחלטה שלי באהדה רבה וחיזקו אותי, על אף שאני יודע שהיו מעדיפים שאלך ללמוד באוניברסיטה קודם.
כיום אני גר בקיבוץ אשדות יעקב בדירה של "גרעין צבר" יחד עם עוד כמה חיילים בודדים.
אני משרת כלוחם בפלס"ר מיתר של אגד ארטילרי 282. בחודשים האחרונים אנחנו מבצעים תעסוקה מבצעית בגזרת מכבים שבחטמ"ר אפרים. התעסוקה באיו"ש היא תעסוקה מאתגרת שדורשת מאיתנו הלוחמים להיות חדים וערניים למתרחש סביבנו.
רק לפני חודש השתתפתי במעצר בחרבת אבו לחם- אחד הכפרים בגזרה, במהלך המעצר נדהמנו לגלות בביתו של העצור כמויות אדירות של אמצעי לחימה, כמובן שסרקנו את הבית ביסודיות והחרמנו את הכלים.
את ראש השנה הזה אסגור בבסיס כחייל בודד, רק שאני לא באמת בודד. למרות הזיכרונות והגעגועים למשפחה שתחגוג את החג אלפי קילומטרים מכאן, אני גאה לסגור את החג בשביל להגן על תושבי הגזרה,כדי שיוכלו לאכול את ארוחת החג בשקט ובבטחה. כל זאת, בעוד שאני אבלה את החג עם הצוות, הפלוגה, ועם מפקדים וחברים שכבר מזמן הפכו למשפחה.
קוראים לי שגיא וייס אני חייל בסוללה א', בגדוד 411 של אגד 282 בחיל התותחנים, התגייסתי בנובמבר 2015 וזה ראש השנה הראשון שלי בצה"ל.
כבר תקופה שאנחנו תופסים קו בגזרת עציון: עושה מעצרים כל לילה ושומרים בעמדות על הצירים. החברים לגדוד הפכו למשפחה השנייה שלי.
כשבישרו לנו שאנחנו סוגרים את החג, לא הייתי מופתע אבל שקלתי כיצד לספר לאמא, שמחכה בציפייה לראות אותי. בו זמנית הרגשתי גאווה, אני יודע כמה אנשים מגיעים לטייל בגזרת חטמ"ר עציון ואני מרגיש שליחות לשמור עליהם.
אני יודע שאני והחברים שלי לגדוד נעשה הכל כדי שהחג יעבור שקט ושכל המטיילים והתושבים יוכלו לישון בשקט בלילה ולהנות עם המשפחות שלהם.
בסוף סיפרתי לאמא שאני נשאר לשמור בגזרה בראש השנה. היא ואבא אמרו לי שהם גאים בי שאני שומר על עם ישראל. אני בטוח שהם קצת התבאסו, אבל שמחתי לראות שהם מבינים את גודל המשימה שלשמה נשלחתי.
אז ביום ראשון אני אסגור את ראש השנה ראשון שלי בצה"ל- אני גאה להיות כאן, עם הכומתה בצבע טורקיז, הנוף של גוש עציון, עשרות אנשים שמחבקים והחברים שלי לגדוד- יותר מזה אני לא צריך.
קוראים נועם אהרון ואני סמב''צית בחמ״ל בנימין. אני משרתת בחטמ״ר בנימין כבר כמעט שנתיים. הייתי בחמ״ל לאורך כל גל הטרור הנוכחי. אני גרה בירושלים, ומשרתת בגזרת בנימין- מרגישה שאני ממש שומרת על הבית.
לקחתי חלק באירועים מאוד משמעותיים בחטיבה- הפיגוע בו נהרג דני גונן ז״ל במעיין עין בובין והאירוע בו חדרו שני מחבלים לעלי. באירועים האלו הייתי בחמ״ל, והיית אחראית על הזרמת המידע והפקודות לכל הכוחות.
בטקס שנערך לכבוד ראש השנה, קיבלתי תעודת הצטיינות מהמח״ט. האחריות היא אדירה ואני מרגישה משמעות גדולה בתפקיד.
אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ומוצלחת ולומר שגם בזמן החג אנחנו ממשיכים לעשות הכל כדי להבטיח את הביטחון של תושבי הגזרה ושל המבקרים בה. חג שמח!