השנה הכל יהיה אחרת!
אני פותחת דף חדש ומבקשת.
אני לא חוזרת על אותן טעויות. אני מבטיחה.
אני "מטפלת" בכל המגרעות…
זהו! אני לא נוגעת יותר בכל מה שקשור לגלוקוז, לקטוז וגלוטן.
אני כבר יודעת שאקום בכל בוקר בחמש.
אעשה הליכה אינטנסיבית לחוף הים, אצפה בזריחה,
אחזור הביתה בליווי ציוץ הציפורים.
אעיר את הילדים בנחת, ארוחת בוקר מזינה על השולחן
(בדיוק כמו בהוליווד) –
אפתח כל יום בשירה, זמרה, הלל ורינה.
השנה הזאת תהיה פשוט מדהימה. מיוחדת. יפה ושונה…
כך אני מבטיחה לעצמי בכל שנה מחדש –
כך גם הבטחתי לעצמי בראשית שנת תשע"ו
וכך גם אבטיח לעצמי בתחילת שנת תשע"ז.
אז… איך נפלו גיבורות?
איך אני נופלת כל פעם מחדש?
מחליטה החלטות ולא מחזיקה מעמד?
למה אני בוחרת להסתכל על מה שפגום?
איך מוצאים כוחות להתגבר על מציאות?
אני עוצמת עיניים ונזכרת בך –
איך קיבלת את פניי בכל צהריים בשובי מגן הילדים במושב.
כל כך חמה, אוהבת, פשוטה ואמיתית.
סבתא.
אני יודעת. גם אם לא סיפרת לי בעצמך. דאגו לספר לי זאת אחרים.
נולדת בכפר קטן ליד רדעא בתימן למשפחה יהודית מרובת ילדים.
כשהיית רק בת שלוש החיים שלך קיבלו תפנית דרמטית.
מחלה קטלנית תקפה את כל משפחתך.
איבדת אמא, אבא, אחים ואחיות – נותרת לבדך…
סבתך שלך גידלה אותך עם הרבה חום ואהבה.
אך את עדיין היית מוגדרת "יתומה".
היתומים בתימן נידונו להתאסלם בכפייה.
כדי להציל את הנשמה היהודית שלך, את צאצאייך,
את העם היהודי – חיתנו אותך בגיל כל כך צעיר.
כשהיית רק בת תשע…
גיל של ילדות, עליזות, שובבות ושמחה.
גיל שבו הילדים שלי הולכים לכיתה ד' בבית הספר.
את מעולם לא ידעת לקרוא ולכתוב.
בעלך היה מבוגר ממך בהרבה. הוא רצה אישה,
רעיה, אם לילדיו – הוא קיבל ילדה.
ילדה טהורה, תמימה שבסך הכל היתה זקוקה לחיבוק ואהבה.
את בהריון – בשביל הרבה נשים זו שמחה גדולה. האם גם בשבילך?
הרחם שלך עדיין לא בשלה, התינוק לא מחזיק מעמד.
מנסים שוב – את יולדת תינוק ללא נשימה.
עוד פעם – הוא משיב נשמתו לבורא לאחר ימים מספר.
רק אחד. בן קטן, יפה וזך נשאר לך.
בעלך רוצה אישה חזקה עם הרבה ילדים. את מגורשת מהבית בבושת פנים!
הבן היחיד איתך לא ילך – זהו מנהג המקום. ילדים נשארים עם אביהם.
את עדיין צעירה. אך צלקות החיים נותרו בך. את רעבה ללחם – מנסה לשרוד.
מתגעגעת לחיבוק הבן… איכה?
בעת ערב, כשאיש לא משים –
מתגנב אלייך מהכפר הסמוך הבן האהוב –
נותן לך אוכל, מזון וגם חיבוק.
את אוהבת אותו. הוא אותך.
חייבים להשיא אותך בשנית. אהבה לא נמצאת בתמונה. בשום תמונה.
את מתחתנת עם סבא – גם לו סיפור חיים לא פשוט.
שכל את אהובת ליבו ובנו בכורו בלידה שהסתיימה באובדן גדול. ליבו נשבר.
סבא חולה מאהבה לאישה אחרת. אישה שכבר לא יראה לעולם.
הוא בכל זאת נושא אותך לאישה. אין לשניכם ברירה.
אתם לומדים להכיר אחד את השניה. מקימים מחדש משפחה.
מאמצים ילדים יתומים נוספים ועולים לארץ הקודש.
הארץ שנכספתם אליה… הינה אתם כאן. ארץ זבת חלב ודבש.
הימים הראשונים בארץ לא קלים. מעברות. צריפי פח. בוץ ואבנים.
את מפריחה את השממה. התמונות שלך עם המגל ביד
והאפייה בטאבון עוד בי טבועים.
הבאת לעולם שישה ילדים מדהימים – שלושה בנים ושלוש בנות. בדיוק כמוני.
כנראה שבארץ ישראל השכינה שרתה עלייך, הקב"ה שמר על פירותייך.
יש לה חום. היא נראת לא טוב. האחות במושב אומרת שחייבים
לראות רופא בבית חולים.
את נוסעת עם ילדה קטנה על הידיים.
היא מחייכת אלייך. את מחבקת אותה.
קוראים לה "רחל" על שם האם הקדושה.
הם בודקים אותה. את מחכה. עדיין בודקים. את ממתינה.
הם יוצאים אלייך עטופים חלוקים לבנים.
הבשורה הרעה מכל מגיעה. הילדה איננה. הילדה נעלמה.
איפה את ילדה שלי? אני רוצה לראות. להיפרד…
את מאמינה. יש לך אמונה חזקה.
את מודה ליושב במרומים על הרעה כשם שאת מודה על הטובה.
את חוזרת הביתה בידיים ריקות.
לאחר 15 שנה תקבלי מכתב מהמדינה. מכתב המיועד אליה.
אל רחל. צו גיוס לשמירה על המולדת.
את לא שואלת שאלות. את יודעת שהיא חיה, קיימת ונושמת –
רק לא איתך. את יודעת!
את מגדלת משפחה, עובדת!
מטפלת באישך עד יומו האחרון. מקבצת סביבך את ילדייך. חכמה שכמותך.
כמה חוכמה אינסופית. פשוטה ובלתי מתפשרת.
את רוצה שלום. את רוצה אחדות. את רוצה אמת. את רוצה שלווה.
פעם שאלתי אותך: "סבתא, איך זה שאת כל כך שמחה?
את לא מתלוננת, לא זועקת.
תגלי לי את הסוד – מאין כוחות הנפש לסבול? איך את מצליחה?
אני גם רוצה להיות מאושרת כמוך…"
אני זוכרת שהבטת בי, חייכת – בלי דרמות מיותרות אמרת:
"יה'בינתי, הכל מאת ה' יתברך!"
היה לי קשה. רציתי לצעוק. האם כך רצה שיהיה הדבר.
מסלול חיים קשה ומייסר. אני חייבת הסבר…
את אישה חזקה.
את אישה עצמאית.
ידעת לקרוא את המציאות באופן מדויק גם בלי אלף-בית, קמץ ופתח.
את אישה חכמה. היו לך עצות טובות.
את היית המפלט. הבית. החום.
אני מנסה לגלות את סודך –
האם יש מפתח לחיות בשמחה למרות כל אשר קורה ויקרה?
אני בודקת, עוקבת אחרייך. מנסה לקבל רמז.
רק לאחר לכתך – גיליתי את הכוח האמיתי שבך.
גיליתי שהכוח הזה נמצא גם בתוכי.
את גילית את הכוח הזה לפני עשרות שנים,
למדת להכיר אותו, למדת לשלוט בו.
את בחרת בחיים, בטוב, ביש.
אם את הצלחת סבתא, כנראה שגם אני יכולה.
הכוח נמצא בתוכי. אני חושבת. אני מרגישה. אני עושה. אני חיה…
אנא ממך, ריבון העולמים –
קבל נא את תפילתי.
על אף הטוב, החסד והנפלאות שאתה כבר עושה עימי.
אני רוצה שנה טובה.
שנה של בריאות, אהבה ושמחה.
שנה בה אגשים חלומות רחוקים.
שנה בה אפגוש אנשים חדשים.
שנה בה אראה את הכוס המלאה.
שנה בה אגיד לסובביי מילה טובה.
שנה בה אקום לאחר נפילה.
שנה בה אחייך, ארקוד ואשמח על אף הכאב.
שנה בה אתן מעצמי לאחר.
שנה בה אתמקד בעיקר ואזניח הטפל.
שנה בה אדון עצמי ואחרים לכף זכות.
שנה בה אקשיב לרשרוש העלים, שכשוך הגלים וציוץ הציפורים.
שנה בה אגלה כוחות נפש וגוף.
שנה בה אשפיע טוב לעולם כולו.
תודה לך, סבתא, על שגילית לי את הסוד.
תודה שאהבת אותי תמיד ללא תנאי ואפשרת לי להיות מי שאני.
אני אוהבת אותך!
(מוקדש לעילוי נשמת סבתי היקרה - סעדה בת גומרי)
דנה בוסקילה, מנטורית להצלחה יהודית, מאמנת אישית, מנחת סדנאות והרצאות
לתגובות ושאלות: danabuskila@gmail.com