כלי התקשורת והפרשנים בארה"ב מתחלקים בין תומכי הילארי קלינטון לתומכי דונלד טראמפ, אבל הם מאוחדים בדעה שמי שיכריע את הבחירות הן הנשים – ובמיוחד נשים לבנות משכילות ולא-נשואות.

עובדה זו התחדדה בשבוע האחרון, מאז העימות בין טראמפ וקלינטון, בו טענה המועמדת הדמוקרטית כי הוא מתייחס לנשים בחוסר כבוד.

מזה 36 שנה, המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות קיבלו יותר קולות מנשים מאשר מגברים. התמיכה הזו היתה קריטית עבור אובמה ב-2012, כאשר קיבל 55% מקולות הנשים, בעוד מיט רומני הרפובליקני קיבל 52% מקולות הגברים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למד זאת בדרך הקשה כשביקר בניו יורק בסתיו של 2012: אובמה העדיף אז להופיע בתכנית פטפטת-האקטואליה The View של רשת ABC, בהגשתן של חמש נשים, מאשר לפגוש אותו.

בעוד נשים שחורות והיספניות נוטות להצביע לדמוקרטים בשיעור עוד יותר גבוה מאשר גברים שחורים והיספנים, הרי שכקבוצה, נשים לבנות נוטות להצביע לרפובליקנים, על פי ניתוח של אתר החדשות "ניוזוויק" מהחודשים האחרונים. ואולם, גם בתוך הקבוצה הזו, שתי תת-קבוצות מצביעות באופן שונה: נשים לא-נשואות, ונשים בעלות השכלה גבוהה.

מלכודת בעימות

"ברור לחלוטין שטראמפ מצליח באופן יוצא מהכלל בקרב גברים לבנים ללא השכלה גבוהה", אמר ל"וושינגטון פוסט" הסוקר הרפובליקני וויט איירז, בניתוח שפורסם היום. "אבל נשים לבנות שסיימו תואר במכללה הן מכשול ענק בלהגיע לאן שהוא צריך להגיע". לעומת אחיותיהן המשכילות והלא-נשואות, רק 31% מהנשים הלבנות הנשואות נטולות ההשכלה הגבוהה הצביעו עבור אובמה ב-2012.

אסטרטגים משתי המפלגות שמים את הנשים הלבנות בעלות ההשכלה הגבוהה בראש רשימת קהלי היעד שלהם, לדברי ה"פוסט". מהסיבה הזו, קלינטון טמנה לטראמפ מלכודת בעימות האחרון, כאשר העלתה טענות לפיהן כינה מתמודדת בתחרות יופי שניהל "מיס פיגי", לאחר שעלתה במשקל.

ב-2012 הוביל רומני על אובמה בקרב נשים לבנות משכילות, עם 52% מול 46%. אולם טראמפ מפגר אחרי קלינטון במגזר זה עם 32% בלבד לעומת 57% לקלינטון, לפי סקר שערכו באחרונה ה"וושינגטון פוסט" ורשת ABC.

בקרב גברים לבנים, לטראמפ יש יתרון של 2:1 על קלינטון.

עניין של כבוד

קלינטון מנצלת את רגישותן של הנשים בעלות התודעה הפמיניסטית לכל מה שיכול להיתפס כחוסר כבוד לנשים. מסע הבחירות שלה הפיק באחרונה פרסומת בה נראות בנות מתבגרות המביטות במראה בזמן שברקע מושמעות אמירות של טראמפ לגבי נשים.

קל לראות שהמכנה המשותף לנשים הלא-נשואות ובעלות ההשכלה האקדמאית הוא המידה שבה הן רואות את העולם דרך המשקפיים של הפמיניזם הרדיקלי. זו התורה שנלמדת בקמפוסים, בין היתר ב"חוגי המגדר", ואחת מיסודותיה היא האמונה שעבור נשים, השכלה וקריירה קודמות לנישואין ולהקמת משפחה, בסדר העדיפויות של החיים.

בעוד נשים שעברו פחות חינוך פמיניסטי והקימו משפחות מסתכלות על העולם בצורה שאינה שונה מאוד מההסתכלות של הגברים, מתברר שנשים משכילות ולא-נשואות נוטות לראות באמירות "שוביניסטיות" שיקול יותר חשוב בבחירת נשיא מאשר ענייני מדיניות בתחומי הביטחון, הכלכלה ויחסי החוץ. וכך אנו מקבלים מערכת בחירות שעוסקת בשאלות של דימוי נשי, ולא בגרעין האיראני, למשל, או בשחיתות וחוסר האמינות של קלינטון.

העובדה ששנת 1980 היא קו פרשת המים שממנו ואילך החל רוב הנשים להצביע למפלגה הדמוקרטית, משקפת אף היא בבירור את העובדה שהשתלטות התפיסה הפמיניסטית-רדיקלית על הקמפוסים הושלמה במהלך שנות ה-70.

ובינתיים אצלנו...

בארה"ב מכירים, לפחות, בחשיבות הפמיניזם הרדיקלי בעיצוב יחסי הכוחות הפוליטיים. טראמפ קנה את עולמו בקרב בוחרים רבים בעימות הראשון בין המועמדים הרפובליקניים, כשאמר, בתגובה לשאלה של המגישה מגין קלי, "אין לי זמן לתקינות הפוליטית". כעבור מספר חודשים, בעימות מול קלינטון, הציגה בפניו קלינטון את אותן הטענות שהציגה קלי, לגבי אמירות שונות שהשמיע לגבי נשים, לאורך השנים.

כאמור, המידה בה הפכה הפוליטיקה של שמאל מול ימין ל"קרב מינים" היא כיום עובדה ידועה ובלתי מוכחשת בארה"ב.

בישראל התרחש תהליך דומה, אך בודדים מכירים בחשיבות תפקידה של התנועה הפמיניסטית-רדיקלית בהתחזקותו של השמאל הקיצוני. עד היום, לא נשמע אפילו קול אחד משמעותי בימין שניסה להתמודד עם טענות היסוד של הפמיניזם הרדיקלי, ועם המנגנון שנבנה סביבו.

כולם יודעים שנשות השמאל הפמיניסטיות-רדיקליות נחשבות לאלה ש"לובשות את המכנסיים" במחנה הציוני ובמרצ, ולתנועת המגדר יש שלוחות פעילות גם במפלגות ימין. כולם יודעים שאפילו בתי הספר כבר מלעיטים את תלמידיהם בתורה הרעילה הזו, המטיפה למלחמת מינים, ונגד מוסד הנישואין. אבל איש לא מדבר על כך. הס מלהזכיר.

כפי שנצחון של טראמפ יחליש את התנועה הזו גם בישראל, הרי שהפסד שלו עלול לחזק אותה. מצד שני, גם אם יפסיד, הרי שעצם ההתקוממות השמרנית נגד התנועה, כפי שהוצתה במהלך מסע הבחירות, עשויה להימשך, ולהביא בסופו של דבר למהפכת-נגד.