'נהרה',
ירמיהו ואנסבל אדלר
מתבקש לפתוח את ביקורת המוזיקה לשנת התשע"ז במשהו חדש.
לא רק אלבום חדש, אלא אלבום של זמר חדש או שיש בו חידוש כלשהו. ירמיהו הוא ממש לא זמר חדש, והניגונים שלו כבשו את הציבור הדתי כבר לפני יותר מעשור. גם אנסמבל אדלר – לא, לא אלה עם המפוחיות – מנגן מוזיקה יהודית-אתנית כבר כמה שנים, ולכל אחד מחבריו (אורי אדלר, יהודה אשש ושלום חסון) יש כבר רקע עשיר משל עצמו. ובכל זאת, כשהם נפגשים, נוצר משהו חדש ממש.
בשנים האחרונות נעשו לא מעט שיתופי פעולה בין זמרים מקצוות שונים של הקשת התרבותית. חלקם היו משובחים, מעניינים ומפתיעים, ובחלקם הזמרים הסתפקו במפגש בתור חוויה מעניינת או סתם קוריוז – אבל לא הייתה להם באמת בשורה מוזיקלית מעבר לזה. שיתוף הפעולה בין ירמיהו לאנסמבל אדלר, באלבום החדש 'נהרה', משתייך למפגשים מהסוג השני.
חלק גדול מהניגונים החסידיים שבאלבום (כולל שניים מלחניו של ירמיהו עצמו) הם ותיקים ומוכרים, אלא שלוקח קצת זמן עד שמזהים אותם, כי הקצב המזרחי האותנטי משנה לחלוטין את פניהם. התוצאה אינה פחות טובה ואינה יותר טובה, אלא פשוט משהו חדש לגמרי. ניגון הצמח צדק, ניגון הבעל שם טוב ו"קרב יום" נשמעים אחרת עם נגינת העוּד.
יש לציין שבמובן מסוים, המפגש הזה הוא חדש-ישן. אורי אדלר, מייסד האנסמבל, מכיר את ירמיהו מזה שנים. שניהם למדו בעבר בישיבת ההסדר בקריית שמונה (שכבר הוציאה מתוכה כמה וכמה יוצרים ואנשי תרבות – אורי אורבך ז"ל, שי צ'רקה, אנדרדוס ועוד). בהמשך הדרך כל אחד מהם פנה לכיוון תרבותי אחר, התפתח ובנה לעצמו קריירה מוזיקלית מסוג שונה. משמח לראות איך הם נפגשים עכשיו שוב לחברותא.