שמעון פרס ז"ל היה פוליטיקאי שנוי במחלוקת ויישאר כזה גם לאחר הסתלקותו.
חלק רואה בו את אבי האומה וחלק אחר רואה בו את אבי אוסלו. המציאות העתידית במזרח התיכון תכריע את הכף לצד כלשהו, והכול יכירו בתרומתו או בנזקו. אני מבקש להתרכז בנקודה אחת שאינה עולה בדיון על מפעלותיו של שמעון פרס, לטוב ולרע.
לקראת הבחירות לכנסת ה‑11 עמד פרס בראש מפלגת העבודה כשיריבו המר יצחק רבין ז"ל ומחנהו מאיימים על מעמדו. כשנה קודם לכן החליט הנשיא החמישי, יצחק נבון, לוותר על קדנציה נוספת כנשיא, להתמודד על הנהגת מפלגת העבודה ובאמצעותה על הנהגת המדינה. נבון היה פופולרי מאוד באותם ימים, וכל הסקרים ניבאו לו ניצחון מוחץ על פני כל מועמד אחר מכל המפלגות. לפיכך, חיכה נבון בסבלנות לפנייה משל פרס ורבין וזו אכן באה.
שמעון פרס, שהיה ידידו של נבון עוד מהימים בהם שימשו את דוד בן-גוריון, שאף לנטרל גם את רבין שהיה פופולרי ממנו וגם את נבון שאיים לעקוף את שניהם. הוא הלך אל יריבו רבין ושכנע אותו להשלים עמו לפני שנבון, אשר נישא על גלי אהדה חסרי תקדים, יטרוף את כל הקלפים. רבין שוכנע בלית ברירה והתגייס לחסום את דרכו של יצחק נבון.
עכשיו הייתה דרכו של החתרן הבלתי נלאה סלולה. הוא הציג בפני נבון המופתע החלטה משותפת שלו ושל יצחק רבין שלפיה לאחר הבחירות שבהן ללא כל ספק תזכה מפלגת העבודה – פרס יהיה לראש הממשלה ויצחק רבין לשר הביטחון. איש לא פילל ל"שולם" הזה בין שני הניצים שהתכתשו והתישו זה את זה במשך שנים רבות. פרס אף הוסיף ואמר לנבון כי קיימת סכנה שהתמודדות שלו על ראשות המפלגה תקרע את המפלגה למחנות והליכוד עלול לזכות בבחירות. באותה הזדמנות הציע לו בנדיבות את תיק החינוך.
לאחר התייעצויות והתלבטויות קיבל נבון את הצעתו של פרס והיה לשר החינוך בממשלת הרוטציה. זו הייתה התערבות לא פחות מהיסטורית של שמעון פרס בחייה של מדינת ישראל. מי יודע מה היה קורה אילו יצחק נבון היה מכהן כראש ממשלת ישראל. מצד אחד, העובדה שלא התעקש להיאבק על מקומו בראש הפירמידה מעלה השערה שהוא לא קורץ מחומר שממנו עשויים מנהיגים גדולים. מאידך, ראש ממשלה שדובר ערבית רהוטה ובקיא בגינוני העולם הערבי עשוי היה לחולל שינויים מרחיקי לכת ביחסם של מנהיגי ערב והאומה הערבית למדינת ישראל.