צלצול הטלפון הפר את שלוות וקדושת השבת בביתנו. הייתה זו שבת תשובה לפני 13 שנה. בתחילה אמי סברה שאדם טעה במספר והתקשר אלינו בטעות, אך כאשר הטלפון לא הפסיק לצלצל, אמי חששה שאולי מדובר בפיקוח נפש, והרימה את הטלפון.
על הקו הייתה המורה שלי למתמטיקה. אמי אמרה לה מיד: "את יודעת שאנחנו שומרים שבת". היא ענתה לה בדמעות: "אני יודעת, אבל היה עכשיו פיגוע במסעדת מקסים בעיר, והמשפחה שלי הייתה שם, ואני לא מצליחה להשיג אותם, וגם לא בבתי החולים. אבישי מתנדב במד"א, אולי הוא יכול לעזור לי".
ניסיתי לעזור לה, והבאתי לה את מספר הטלפון של חבר שעשה משמרת במד"א באותה שבת. הוא ענה שהוא לא יודע והפנה אותה לגורם המוסמך. האמת היא שהוא בעצמו טיפל בכמה מבני משפחתה, וידע היטב מה עלה בגורלם, אך החליט (ובצדק) לתת את התפקיד הנורא הזה לאיש שזוהי מומחיותו.
בפיגוע האכזרי נרצחו 21 יהודים, מתוכם, חמישה מבני משפחתה. חבריי סיפרו לי שהמראות בפיגוע הזה, היו נוראיים במיוחד. זמן רב אחר הפיגוע, הם לא הצליחו להשתחרר מתמונות הזוועה שנגלו לנגד עיניהם.
אותה שבת מדממת בין כסה לעשור הפכה את מילות הפיוט "ונתנה תוקף" למוחשיות מאוד ביום כיפור של אותה שנה.
מאז, "ונתנה תוקף" אינו עוד פיוט עבורי. צמרמורת עוברת בגופי כאשר אני מגיע למילים:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר.