אלון קרקו, סטודנט בן 24 למשפטים, ישב בשעות הצהריים עם אמו בבית קפה "ארומה" בהר הצופים כשהסועדים הערבים שישבו סביבו התחילו לחגוג ולצהול.
כאשר הביט בטלפון שלו וראה את המבזק שבישר על מות הפצועים מהפיגוע הבוקר, הבין את הסיבה לצהלה. לדבריו, בשורת מותם של הקורבנות הגיעה אל הערבים ברחוב ובבית הקפה ישירות מבית החולים "הדסה", באמצעות ערבים שיצאו מבית החולים וסיפרו לכולם על הצלחת הפיגוע, עוד לפני שיצאו המבזקים שבישרו על מות הפצועים.
"היה לי סידור באוניברסיטה ולאחר מכן ישבתי בבית הקפה. כמובן שהיתה אווירה מתוחה", סיפר. כל העובדים בבית הקפה הם מהמגזר הערבי, סיפר, וגם כל הסועדים שישבו בחלק החיצוני של בית הקפה – כעשרים איש בסך הכל – היו ערבים, חוץ מארבעה תיירים קוריאנים.
בשלב מסויים יצאו משער בית החולים שני ערבים ובישרו לכל מי שראו על מות הפצועים. "לקח לי רגע לקשר. פתאום אתה מקבל מבזק... 'נקבע מותם של שניים מהפצועים'. פתאום עשיתי אחד ועוד אחד, אוקיי, זה בגלל זה. ואז כבר לא היה ספק, כשהם צועקים אחד לשני בערבית. אני לא כל כך מבין את השפה אבל אמא שלי אמרה שהיא שמעה... אני שמעתי גם 'אללהו אכבר' וכל זה, מהחבר'ה שהלכו ברחוב, ואז החבר'ה שלידי נהיו מבסוטים עד הסוף".
"הם התחילו לשיר ו[למחוא] כפיים", נזכר אלון. "השמחה היתה ניכרת על פניהם, באמת". כל ההילולה נמשכה כמה דקות, לדבריו. "לא הרגשתי בנוח, סיימתי את כוס המשקה שלי והלכתי משם... התחושה לא הכי נעימה כי אתה יושב בבית קפה שמוגדר בשטח ישראלי וחוגגים שם רצח של שוטר ואישה מבוגרת מול העיניים שלך ואתה חסר אונים".
אלון סיכם, "משוגעים ומטורפים תמיד יהיו, שירימו סכין וידקרו. אבל כשהם מקבלים גיבוי מציבור שלם... ולא ראיתי אף אחד שמנסה להשתיק אותם. ואף אחד מהחבר'ה האלה לא החליט אפילו לתת לגופה להתקרר לפני שהוא מתחיל בצעקות ובשאגות".