השר נפתלי בנט והשרה איילת שקד עשו אמש מעשה אמיץ: הם התייצבו בפני תושבי עפרה המתוסכלים בגלל בג"ץ, הביעו אהדה גמורה לתושבים, התחייבו בפניהם להוציא מתוק מעז, אבל לא זרעו אשליות.
בנט ושקד הבהירו מפורשות לנוכחים כי אין למעשה סיכוי למנוע את הרס הבתים בעפרה ואת הזזת עמונה. הם לא אמרו 'היה לא תהיה', לא התחייבו להתאבד על 'חוק ההסדרה', הם פשוט אמרו אמת.
הכעס כלפיהם מצד חלק מהנוכחים – שכניי הטובים ליישוב – הוא בעיניי מעשה ילדותי: האם התמכרנו להבטחות שווא? לאשליות ממוסדות? תמיד כולנו בזים לפוליטיקאים שמבטיחים ולא מקיימים, והנה באים פוליטיקאים בכירים שנזהרים מאוד – אפילו בשעה קשה זו – מלהבטיח הרים וגבעות שלא יוכלו להציל. אז למה לכעוס עליהם? מחיאות כפיים מתבקשות כאן, לא שריקות בוז.
בנט ושקד כן הבטיחו לפעול ככל יכולתם כדי שמפעל ההתיישבות ייצא נשכר מהמשבר הנוכחי, ולעניות דעתי יש סיכוי נאה שהבטחה זו תתממש, כפי שכבר קרה לא פעם בעבר (דוגמה קטנה: תושבי גרעין אלון מורה צייתו ב-1980 להחלטת בג"ץ להיעקר מאדמות רוג'ייב, ובסוף הרוויחו שני ישובים – אלון מורה שליד ג'בל כביר ואיתמר שליד רוג'ייב). בוחריהם הרבים בעפרה ובנותיה צריכים לסמוך עליהם, עד כמה שאפשר לסמוך על הבטחות של בשר ודם, ולא להיקלע למרה שחורה.
עצבנות, קטטות מיותרות והתנגשויות אלימות חלילה עם כוחות הביטחון רק ישחקו לידי ארגוני השמאל שהגישו את העתירות נגד עמונה ותשעת הבתים. גם הפלת ממשלת הימין תשחק לידיהם (מישהו בעפרה מתגעגע לשרת המשפטים ציפי לבני?).
אבל אם בסופו של דבר אכן תהיה הסדרה כזו או אחרת של בעיית אלפי הבתים הלא מוסדרים ביו"ש, ובנוסף גם תקום שכונה חדשה בשבות רחל, מפעל ההתנחלויות הוא שיוכרז כמנצח בסיבוב הזה, בעזרת השם כמובן.
חתימה טובה.