"ובכן", הוא אמר לאם המודאגת שישבה לצדו, "נראה לי שיונתן הצליח לשבור את הרגל בצורה לא רעה בכלל. שבר נקי. כמה שבועות בגבס, והכול יהיה בסדר". הוא חייך ליונתן, והלך לדרכו.
"כמה שבועות?!" הזדעזע יונתן. "אבל תכף סוכות! מי יבנה את הסוכה?!"
"כנראה שחיים..." אמרה אמא, ונאנחה אנחה קלה.
בבית משפחת לוין חלוקת התפקידים הייתה ברורה: אבא היה בתפקיד בכיר בצבא, כך שאמא הייתה גם אמא וגם קצת אבא. ושני הבנים, יונתן וחיים, התחלקו במטלות לפי נטיית הלב שלהם. קרי: כל מה שדרש כוח פיזי וקפיציות באופן כללי, הושאר ליונתן. התחומים האמנותיים יותר, שכללו בתוכם גם בישול, הופקדו בידי חיים. בבניית הסוכה, למשל, זה היה מאוד ברור - יונתן בנה, וחיים קישט.
כשיונתן הגיע הביתה, גבס גדול על רגלו, בהתחלה כולם קרקרו סביבו. ליונתן הפעלתן היה קשה מאוד להיות מקורקע בצורה כזאת, וחברים טובים הגיעו לבקרו בכל שעות היום והלילה. אך כשחג הסוכות עמד בפתח, זרם המבקרים פסק, כי לכולם היו עוד הרבה דברים לעשות לקראת החג. הנער המשועמם שכב על הספה בחדר, והביט איך אחיו מנסה לבנות את הסוכה. "בחייך, לא ככה!" הוא גער בחיים בפעם העשירית, "תרים את המוט קצת... נו, אתה לא רואה שזה בחיים לא ייכנס ככה?!"
בסוף, לחיים כבר נמאס. הוא ירד מהסולם ונעמד מול יונתן בידיים שלובות. "תקשיב אליי טוב טוב, אח קטן. אתה באמת מסכן עם הרגל והכול, אבל אתה משגע לי את השכל עם העצות שלך! נכון, אני פחות טוב בזה ממך, אבל אני מאמין שאני אצליח להסתדר, תודה. ואתה יודע מה - עם כל העבודה הזאת, אני לא מאמין שאני אוכל לארגן קישוטים נורמליים השנה. אז אולי תחליף אותי ותצייר משהו?"
"לצייר? מה אני, בת?" נעלב יונתן.
"סליחה", אמר חיים, "ציור זה ממש לא קשור לבנים או בנות. זה קשור לכישרון, אבל גם אם אתה לא נורא מוכשר, תוכל ללמוד. נו, אתה רוצה לנסות?"
יונתן הרגיש שאין לו יותר מדי ברירה, וחוץ מזה, באמת היה לו משעמם. הוא לקח את בלוק הציור והצבעים שחיים הושיט לו ועיקם את האף. "נראה לי שלא ציירתי מאז כיתה ד'", הוא אמר. "מה אני אמור לעשות?" חיים הראה ליונתן אתר באינטרנט שאפשר לקבל משם רעיונות לציורים, וגם הסברים פשוטים, וחזר לבנות את דפנות הסוכה.
חיים היה עסוק בקשירת אחת הדפנות, כשהוא שם לב שכבר הרבה זמן יונתן לא העיר לו. הוא הציץ לעבר אחיו, וראה אותו מצייר קו, ומזיז אחורה את הראש כדי לבחון את התוצאה, ממש כמו צייר אמיתי. חיים חייך לעצמו וחזר לעבודה.
כשאבא חזר מהצבא, ממש לקראת כניסת החג, הוא נכנס לסוכה, ונעמד מופתע במקומו. "וואו!" הוא אמר, "חיים, התעלית על עצמך השנה! אילו ציורים מדהימים!" ובאמת, איורים מקסימים של שבעת המינים, בית המקדש ונופי הארץ התנוססו בכל פינה. "לא ייאמן איך הספקת לבנות את הסוכה וגם לצייר את כל היצירות האלה... תגלה לי את הסוד, איך הצלחת?" הוא שאל, ורק אז הבחין ביונתן ששוכב על הספה בפינת החדר, עם חיוך מאוזן לאוזן.
"אוי, יונתן, חמוד, מה שלומך? איך הרגל השבורה?"
"די מבאסת", אמר יונתן, "אבל אני חייב לומר שגם יצא מזה משהו טוב..."