לאחר שנולדה בתם הבכורה, החליטו לקרוא לה בת ציון, שם שביטא את רצונם העז להתחבר לציון ולחיות עם העם היושב בציון.
הם חיו חיי נוחות בקרבת משפחותיהם, אבל החליטו לעלות ארצה.
הם בחרו להגיע לישראל דווקא בעיצומו של חול המועד סוכות תשמ"ה, החג שבו עם ישראל מכל תפוצותיו עולה לרגל.
במקום לעבור דרך מרכז קליטה שהיה מיועד לעולי ארצות הברית, החליטו לעבור מיד למקום מגורי ישיבת 'כרם ביבנה', לשם הצטרפו כמשפחת אברך. שם היו צריכים להתרגל לחיי צמצום של עולים חדשים שבחרו לחיות חיי תורה. כאשר ציפורה ביקשה מראובן ספה לביתם, הוא דאג להביא לה מהישיבה ספסל עץ...
אחרי ארבע שנים עברו לשכונת הר נוף בירושלים. גם שם המשיך ראובן ללמוד תורה. החיים היו יקרים מדי בשבילם כזוג צעיר שמסתפק בהכנסה נמוכה, והם חיו בצמצום רב יותר. מאמר חז"ל "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה... ובתורה אתה עמל" התנגן כל העת ברקע חייהם. הם לא התלוננו, ואדרבה שמחו על הזכות להיות בארץ ישראל וללמוד תורה והרגישו ממש בעננים.
ראש השנה עבר עליהם בתפילות מרוממות, וכך גם יום הכיפורים. בערב חג סוכות חזר ראובן הביתה מקניות בשוק ארבעת המינים עם צהלה על פניו.
"תראי", אמר לאשתו בהתרגשות, "קניתי כעת אתרוג הכי מהודר! תראי איך הוא ישר כמו מגדל, עם צבע צהוב מושלם, נקי מנקודות שחורות ועם כל ההידורים שרק יכולים להיות לאתרוג".
"כמה זה עלה לך?", התעניינה ציפורה בחשש מה.
"360 שקלים!", ענה בהתלהבות.
ציפורה הרגישה שהיא עומדת להתעלף. אמנם באו להתגורר בירושלים של זהב, אבל בקושי ראו את צבע הכסף... 360 שקלים היו בדיוק סכום המלגה שקיבל ראובן מהכולל, והיא לא הבינה איך הוא מסוגל להוציא משכורת חודשית על אתרוג אחד?!
למרות שהייתה המומה, התאמצה לשתוק כי לא רצתה לגרוע משמחתו האמיתית של בעלה. חג הסוכות עבר עליהם בנעימים, כשראובן מתמוגג מרוב אושרו לקיים את מצוות החג עם אתרוגו המהודר ואשתו וילדיו משתדלים להצטרף לשמחתו.
בצהרי היום השני של חול המועד צלצל הטלפון בסלון ביתם. ציפורה הרימה את השפופרת ושמעה דרכה קול עמוק עם מבטא אמריקאי בולט. על הקו היה אורח מארצות הברית, ידיד של משפחתם שהם לא הכירו. האיש רצה להזמין אותם ואת ילדיהם לארוחת ערב בסוכה של מלון המלך דוד. ציפורה אמרה לבעלה שזה לא מתאים להם, כי הדבר כרוך בנסיעה של שני אוטובוסים בעיר עם שלושה ילדים קטנטנים, שהגדולה שבהם בגיל ארבע בלבד.
הדוד מאמריקה לא ויתר, וממש לא הניח להם לסרב. וכך נסחבו עם ילדיהם בערב באוטובוסים לארוחה חגיגית במלון שלא היו בו מעולם, בסוכה הגדולה והמפוארת ביותר שראו מעודם. ציפורה נאלצה להשגיח על שלושת ילדיהם שהתרוצצו אנה ואנה, ודאגה שלא יעשו יותר מדי רעש ולא ישברו איזה חפץ בסוכת המלון היוקרתי. מאמציה צלחו בסייעתא דשמיא והסעודה עברה בשלום. ראובן קיים שיחה מעניינת עם מארחם במשך קרוב לשעתיים. המארח השמנמן והחביב נהנה מאורחיו האמריקאים לשעבר, חייך וצחק לעתים תכופות.
בסוף הארוחה, שנדמה היה לציפורה שלא תיגמר לעולם, הזמין אותם האיש לעלות לחדרו, ושוב הם לא יכלו לסרב. המעלית טיפסה לקומה האחרונה במלון, שם ישבו בחדר עם מארחם ועם אשתו שכיבדה אותם בעוגה. רגע קל לפני שנפרדו, דחף המארח לידי ראובן מעטפה ואמר: "כאשר תחזרו לביתכם, תשתמשו בה כדי לשמח את הילדים".
הדרך חזרה לביתם נראתה לבני הזוג ארוכה במיוחד בגלל עייפותם הגדולה. לאחר שהשכיבו את ילדיהם, ניגשו לפתוח את המעטפה ולראות איזו הפתעה מצפה לילדיהם ואולי גם להם. שטרות של כסף היו מסודרים בתוכה. כאשר מנו אותם הגיעו לסכום של 360 שקלים, בדיוק הסכום שהושקע בקניית האתרוג המהודר! הם הרגישו בבירור בהשגחת הקדוש ברוך הוא שהאתרוג, שראובן לא חסך כסף בעבורו, לא היה רק מושלם, אלא גם משולם...
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il