לאורך שמונה שנות ממשל אובמה, הגינויים האמריקניים נגד הבנייה הישראלית מעבר לקווי הפסקת האש של שנת 1949 – לרבות בירושלים – הפכו בהתמדה לחריפים יותר ויותר.
כל זה כחלק ממדינות אמריקנית ברורה וחד משמעית שתכליתה להביא לדה-לגיטימציה של ישראל בארצות הברית. אם עד שנת 2009, כאשר ברק אובמה נכנס לבית הלבן, היה הבדל מהותי בין גישת אירופה כלפינו וגישת ארצות הברית, תחת אובמה אנחנו עדים לניסיון להביא ל"אירופיזציה" של מדיניות ארצות הברית כלפינו.
עד כה, המאמצים של אובמה נוחלים הצלחה בקרב המפלגה הדמוקרטית. פעילי השטח של המפלגה כבר עושים יד אחת עם תנועות אנטי-ישראליות, ובראש ובראשונה תנועת החרם. גם מספר המחוקקים הדמוקרטים המוכנים לנטוש את ישראל הולך וגדל. אם כי הם עדיין המיעוט בתוך המפלגה. הסנטור טים קיין, שרץ לצדה של הילארי קלינטון כמועמדה לסגן הנשיא, היה הסנטור הראשון שהודיע על כוונתו להחרים את נאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס בנושא הסכם הגרעין עם איראן. קיין הוא אחד המחוקקים המקורבים ביותר לאובמה.
כאשר ישראל ניגשת להתמודד עם העוינות ההולכת וגוברת, היא צריכה לפעול בשני מישורים במקביל. ראשית, יש להמשיך ואף להסלים את המאבק ההסברתי המכוון לדעת הקהל האמריקנית. סרטונו של נתניהו בפייסבוק, שבו מחה על התמיכה הבינלאומית בתביעה הפלשתינית לבצע טיהור אתני של יהודים מיהודה ושומרון הוא התחלה טובה. אך יש גם להוציא מסרים חריפים יותר המגנים את המהלכים האמריקנים והבינלאומיים נגדנו והמצדיקים את ההתיישבות.
במקביל, על ישראל לפעול במלוא המרץ בקרב המדינות החברות במועצת הביטחון בשיטת הגזר והמקל, כדי להביא לכך שיתנגדו למהלכים אנטי-ישראלים במועצת הביטחון.
כבר שנות דור ישראל פוסלת את האפשרות שתצליח להניע ממשלות אחרות מלהתנגד לנו באו"ם. עלינו לנטוש את העמדה התבוסתנית הזאת ולפעול במלוא הכוח כדי לרקום עסקאות עם המדינות החברות במועצה, כדי לצמצם את מרחב התמרון של אובמה ושל קלינטון, אם תיבחר, לבצע מהלכים נגדנו במועצת הביטחון.
קרוליין גליק
עיתונאית ופובליציסטית