גלבוע: להיזהר משלהי הכהונה של אובמה

ישראל כבר הגיבה. התגובה הייתה בשני מישורים: במישור הציבורי, ובשיחה של נתניהו עם ג'ון קרי שחלק ממנה פורסם.

בצד ההתבטאויות הייתה התייחסות רגשית שהתגובה הייתה לא פרופורציונלית, חריפה מדי, וקשרה דברים שלא צריך לקשור (הסיוע לישראל). והצד השני היה שלא מדובר בהתנחלות חדשה, אלא בהרחבת התנחלות קיימת. זאת הייתה התגובה הציבורית בשיחה. אני מניח שנתניהו אמר גם שבינתיים זאת רק הצעה, ושהוא חזר על כך שזאת אינה התנחלות חדשה. מן הסתם הוא אמר לקרי שזה נראה כמו להכות בפטיש 5 קילו על זבוב.

הבעיה היא שהאמריקאים אמרו שזאת הפרת הבטחה. זו לא פעם ראשונה שזה קורה. זה קרה בעבר בתקופת בוש (האבא) מול יצחק שמיר (1992). ג'ים בייקר, שר החוץ, טען שיצחק שמיר הבטיח שיקפיא את ההתנחלויות, ומכיוון שלא עמד בהבטחתו, הם עצרו את מתן הערבויות לישראל לקליטת יהדות ברית המועצות. כמובן ששמיר הכחיש. ואני מאמין לשמיר, כי הוא לא היה מסוגל לתת הבטחה כזאת.

גם עכשיו זאת מניפולציה אמריקנית, שהמטרה שלה היא להכשיר מהלך של אובמה בנושא הפלשתיני בין יום הבחירות (8.11) לתאריך שבו יפנה את הבית הלבן (20.1). יש חשש בישראל שהוא ינצל את התקופה הזאת, שבה יהיה משוחרר מכל ריסון, כדי לתמוך בהחלטה במועצת הביטחון המגדירה את ההתנחלויות כבלתי חוקיות ואוסרת על הרחבתן. החלטה כזו, שבעבר הייתה נתקלת בווטו אמריקאי, היא החלטה מסוכנת, כי בעקבותיה אפשר להטיל סנקציות על ישראל.

אפשרות אחרת היא שאובמה יישא נאום שבו יציג את התוכנית האמריקאית לפתרון הסכסוך, שתהיה בעייתית לישראל ומבחינה מסוימת תהפוך לירושה לנשיא החדש.

עם זאת, אני חושב שישראל לא הייתה יכולה לעשות יותר ממה שעשתה בשלב הזה.

פרופ' איתן גלבוע

ראש המרכז לתקשורת בינלאומית ומומחה לארה"ב באוניברסיטת בר אילן