נדרש לתת דין וחשבון בפני ועדה רצינית. ראש המועצה דוידי פרל
נדרש לתת דין וחשבון בפני ועדה רצינית. ראש המועצה דוידי פרלצילום: אלירן אהרון

1

המאבק על עמונה מתקרב לישורת האחרונה, ובמקביל מתלהט הוויכוח בתוך המחנה על אופן ההתמודדות עם איום ההריסה הממשמש ובא. לנוכח המכשולים שמערימים השמאל והערבים, הפתרון שכולם היו מוכנים לחיות איתו איכשהו – להזיז את היישוב לשטח קרוב שיוכרז כאדמות מדינה, מתברר ככל הנראה כבלתי ישים. מכאן והלאה נותרו שני מסלולים אפשריים.

המסלול האחד, ללחוץ על הקואליציה – ובעיקר על ראש הממשלה, על הליכוד ועל הבית היהודי, לחוקק את חוק ההסדרה. אם החוק יעבור בכנסת ולא ייפסל בידי בג"ץ, אפשר יהיה לפתור יחד עם בעיית עמונה גם את בעייתם של עוד הרבה מאוד בתים שנבנו במאחזים וביישובים שונים בלי אישורי בנייה מסודרים.

המסלול השני הוא להשלים בצער עם חורבן היישוב עמונה ולקבל כפיצוי יישוב חדש שיוקם באזור שילה – בהנחה שממשלת ישראל מסוגלת להתגבר על הלחץ האמריקני נגד הקמתו.

2

בשבועות האחרונים מתברר שהבחירה בין שני המסלולים הפכה לסלע מחלוקת, שמצדו האחד הדור הוותיק של הנהגת ההתיישבות ומצדו האחר תושבי עמונה ודור מנהיגים צעיר יותר.

בני הדור הוותיק דוגלים בשיטת "עוד דונם ועוד עז" שבה נבנתה ההתיישבות לאורך השנים. מבחינתם, לא נורא אם נפסיד 50 בתים בעמונה אם בתמורה נקבל 300 באזור שילה. בהתנהלות מול הממשלה, המנהיגים מהדור הוותיק דוגלים בהגעה להבנות ומסתייגים מאיום בהפלת הממשלה. הם מזכירים את התקדים הטראומטי של הפלת ממשלת שמיר, שבעקבותיה קמה ממשלת אוסלו.

מן הצד השני, הדור הצעיר דורש פתרון שורשי לסוגיות שהוזנחו במשך שנים של התמקדות בדונמים ובעיזים, בקרוואנים ובבתים. גם אם יש ויכוח על היקף האיום המשפטי על בתים ויישובים, אף אחד לא יכול לטעון - לאחר מה שקרה במגרון ובגבעת האולפנה, בבתי דריינוף ובנתיב האבות - שמדובר בבעיה קטנה ומקומית. בלי פתרון שורשי לבעיית הבתים שאינם מוסדרים, צפויות לנו עוד הרבה שנים של עתירות שיגישו גופי שמאל המתמחים בהרס ההתיישבות באמצעים משפטיים. ואין כל סימנים לכך ששופטי בג"ץ מתכוונים לשנות את גישתם ההרסנית לנושא.

הגישה האופטימית של הנהגת ההתיישבות וראשי הבית היהודי ספגה מכה קשה נוספת בבג"ץ נתיב האבות, שם התעקשו השופטים על הריסה בניגוד לכל התחזיות הוורודות. ייתכן שבהרכב שופטים אחר אפשר היה לקבל תוצאה טובה יותר. אבל את ההרכב קובעת נשיאת בית המשפט, ובין השופטים שהחליטו על ההריסה בנתיב האבות ישבה גם מי שצפויה להיות הנשיאה הבאה ולמשך שש שנים - השופטת אסתר חיות. אין זה מקרה שבעקבות בג"ץ נתיב האבות נפל האסימון אצל נפתלי בנט, והוא החל לדבר על הצורך במציאת "פתרון אסטרטגי" להסדרת ההתיישבות.

הדור הצעיר לא חושש מהפעלת לחץ על הממשלה, מאמין שבמקרים רבים זו הדרך היחידה להגיע להישגים, וסבור כי אסור שהחשש מעליית השמאל יגרום לליכוד להרגיש שתמיכת הציונות הדתית ומפעל ההתיישבות נמצאת בכיסו.

3

הטענות נגד הפתרון השורשי של חוק ההסדרה הן רבות. טוענים שלא ניתן לגייס רוב להעברתו בממשלה ובכנסת. הטענה הזאת היא נבואה שמגשימה את עצמה: אין ספק שהיעדר חזית אחידה של תמיכה בחוק בקרב המתיישבים פוגע ביכולת להשיג בשבילו תמיכה פוליטית.

עוד טוענים, שגם אם חוק ההסדרה יעבור, בג"ץ יבטל אותו.

עוד טוענים שאסור בשום אופן להעביר את החוק כעת, משום שתהיה לכך תגובה חמורה מצד ממשל אובמה שתגרום נזק לטווח ארוך לכל ההתיישבות.

כל אלה הן טענות לגיטימיות, שבנימין נתניהו ישמח מאוד אם אנשי ההתיישבות וראשי שדולת ארץ ישראל בכנסת ישתכנעו מהן ולא יתעקשו על חקיקת חוק ההסדרה. לתומכי חוק ההסדרה יש לגביהן תשובות – שאפשר להתווכח עליהן במסגרת מחלוקת לשם שמיים.

אלא שלאחרונה מחריפים הטונים ועולה טענה כאילו תומכי חוק ההסדרה פועלים מתוך שיקולים פוליטיים צרים, ולא רק טובת ההתיישבות לנגד עיניהם. נגד הטענה הזאת יש למחות, גם אם היא באה ממנהיגים ותיקים ועתירי זכויות.

אף אחד לא יכול ולא רוצה לקחת מדור המייסדים את זכויותיו הרבות בבניין ההתיישבות. שכרם הרבה מאוד וצדקתם עומדת לעד. מצד שני, בכל הנוגע לתחומים אחרים שהם חשובים לא פחות לעתיד מפעל ההתיישבות - למשל שיפור מצבנו בתקשורת ובמערכת המשפט, או קידום מהלכים לקראת החלת ריבונות - אין ספק שבוני ההתיישבות השאירו לדור הבא מקום רב להתגדר בו. מנהיגים שעשו מעל ומעבר בהקמת ההתיישבות, לא בהכרח הוכיחו הצלחה בביסוס מעמדה המשפטי ובמניעת הריסתה.

מן הראוי לתת לתושבי עמונה לנהל את המאבק על עתיד היישוב שלהם לפי הבנתם.

מן הראוי לתת הזדמנות לקו מאבק שונה מזה שנכשל בגוש קטיף.

מן הראוי לתת הזדמנות לגופים כמו 'רגבים', שהוכיחו את עצמם כבעלי הבנה ויכולת בזירה המשפטית העזובה והמוזנחת, לנסות למצוא פתרון שורשי לבעיות החוק והמשפט שהן ככבלים על רגלי התיישבות.

וגם אם אין הסכמה על דרך הפעולה, וגם אם אין נכונות להעביר את מושכות המאבק לדור הבא, חשוב לפחות שהוויכוח יתנהל כמחלוקת לשם שמיים, בלי הטלת דופי במניעים של בעלי הדעה האחרת. ונזכה שיתקיים בנו "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

טיפול הגון ומכובד

בעקבות פרשת התלונה נגד דוידי פרל, היו מי שניסו לטעון שבציבור הדתי והמתנחלי מתייחסים בקלות ראש לפגיעה מינית בנשים, ולא ממהרים להדיח את מי שנחשד בכך כפי שהיו ממהרים להדיח את מי שנחשד, למשל, בחילול שבת.

למעשה, הטיפול בפרשה על ידי אנשי מועצת גוש עציון נראה ראוי, הגון ומכובד. מצד אחד לא מיהרו לחרוץ דין על סמך פרסום תקשורתי, ומצד שני לא הסכימו לעבור לסדר היום ולהניח לפרל להמשיך בכהונתו כראש המועצה בלי לברר את העניין. לא אגזים אם אומר שכמעט בכל מקום אחר ראש רשות מוניציפלית היה יכול להסתפק בהכחשה כללית גורפת ובאמירה שאם יש למישהי תלונה עליו - שתלך למשטרה. בגוש עציון נדרש ראש המועצה לתת דין וחשבון בפני ועדה רצינית ומכובדת מטעם מליאת המועצה, שהספיקה לפרסם את מסקנותיה ערב יום הכיפורים. מסקנות הוועדה עמדו להצבעה במליאת המועצה והתקבלו ברוב של 11 תומכים מול שלושה מתנגדים.

העננה הכבדה ביותר שריחפה מעל לראשו של פרל הייתה הטענה שעצם הסכמתו לשלם סכום נכבד ולהתחייב שלא לרוץ לקדנציה נוספת יוצרת את הרושם שהתלונה נכונה. אדם חף מפשע לא יסכים לקנות שתיקה במחיר כבד שכזה. בעניין זה קובעת הוועדה, ששמעה גרסה מפורטת של פרל, כי "איננו חושבים שעצם חתימת ההסכם מבססת את החשד לפגיעה מינית מצדו של הנילון".

הוועדה קיבלה לידיה את גרסת המתלוננת ושמעה את גרסתו המכחישה של פרל, שהוא מנוע מלפרטה בפומבי מסיבות שהוועדה מוצאת אותן כצודקות. חברי הוועדה כותבים שאין בידיהם כלים להכריע איזו גרסה צודקת יותר. במצב כזה, הם קובעים, אי אפשר לדרוש את התפטרות ראש המועצה ללא ביסוס משמעותי של החשד.

המתלוננת יכולה כמובן, כעת או בעתיד, להופיע בפני הוועדה או במשטרה ולנסות להוכיח את גרסתה. כרגע היא לא מעוניינת לעסוק בכך. היא הודיעה לוועדה שמבחינתה "הסיפור נסגר בצורה הנכונה ביותר". כל העיסוק הציבורי והתקשורתי בפרשה עושה לה רע: "לא מוכנה לדבר עם אף אחד בעולם על הפרשה הזאת... אני כועסת מאוד על מי שפרסם את הפרשה. מאז פרסום הפרשה אני לא ישנה בלילות", היא כתבה לוועדה.

המשפט האחרון מציב סימן שאלה על הפרסום התקשורתי של הפרשה. ברור שיש אינטרס ציבורי בפרסום, גם כדי למנוע פגיעות נוספות וגם כדי לדעת שבראשות המועצה עומד אדם ראוי. השאלה הקשה היא, האם מותר לשם כך לפגוע פגיעה נוספת במתלוננת?

לתגובות: [email protected]