'לנוצרים ברור הקשר היהודי לארץ'

מומחה להיסטוריה הנוצרית: העולם הנוצרי מודע לזיקה היהודית לארץ ולירושלים. הנצרות הרי החלה סביב המציאות בבית שני.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ח בתשרי תשע"ז

ברור להם הקשר. הרובע הנוצרי בירושלים
ברור להם הקשר. הרובע הנוצרי בירושלים
צילום: הדס פרוש. פלאש 90

בעקבות החלטת אונסק"ו המנתקת לכאורה את הקשר בין העם היהודי לירושלים ולהר הבית, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר אמנון רמון, מומחה להיסטוריה של הנצרות אודות הקשר היהודי לירושלים כחלק מהאדנים עליהם נבנתה הנצרות.

השיחה עם ד"ר רמון מגיעה לאור טענותיהם של רבים, ולפיהן אם העם היהודי אינו קשור לירושלים ולארץ ישראל הרי שכל ההיסטוריה של הנצרות אינה קיימת, שהרי עברה הקדום של הנצרות כרוך ביהדות.

ד"ר רמון, חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות ויד יצחק בן צבי והמכללה האקדמית אשקלון, מסכים עם גישה זו, אך מוסיף ומדגיש כי החלטת אונסק"ו אינה מנתקת בין העם היהודי לירושלים כפי שהובן על ידי התקשורת והפוליטיקאים, אלא מציינת את הזיקה של שלוש הדתות לירושלים. לטעמו של רמון מדבור בהתקדמות לעומת החלטה שהתקבלה לפני שנה באונסק"ו ובה אכן לא הוזכר הקשר היהודי לירושלים.

באשר לנצרות קובע רמון כי "העולם הנוצרי מכיר את הקשר היהודי לירושלים". מרחיב ד"ר רמון ואומר: "מבחינה היסטורית כל נדבך נבנה על הקודם לו. הזיקה היהודית, מבחינה היסטורית ביקורתית, מתפתחת ונבנית שלב אחרי שלב, וכשמגיעה הנצרות אין ספק שאחד ההסברים של זיקת הנוצרים לירושלים היא המורשת היהודית שמשפיעה על הנצרות".

"הקשר לעולם היהודי מאוד חזק כי ישו מגיע לירושלים כעולה רגל בחג הפסח, כלומר כל האירועים של ירושלים הם חלק מאירועי היהדות של סוף בית שני. ישו נמצא במקדש ושם הוא פוגש את החכמים ואת כל המציאות של ירושלים של בית שני". עוד מעיר רמון ומגדיר את הברית החדשה כ"ספר יהודי שנכתב על ידי מחברים יהודים". הוא מספר על מחקר ענף המבקש להתחקות אחר היהדות מתוך כתבי הברית החדשה.

ד"ר רמון מוסיף בדבריו ואומר כי פרט מעניין בזיקה הנוצרית לירושלים כולל בתוכו מידה של פרדוקס: "שניים שלושה דורות אחרי ישו, ובוודאי אחרי שהנצרות הופכת לדת רשמית של האמפריה הרומית והופכת לדת אוניברסאלית, עולה השאלה של מעמד ירושלים, גם מבחינת העולם היהודי עולה השאלה מה מעמדה הרוחני של העיר אחרי חורבן המקדש.

"יש שתי תפיסות שמתחרות זו בזו – האחת אומרת שאין לירושלים הארצית תפקיד בעולם ואפשר להגיע לאל מכל מקום. ברוח זו חכמים נוצרים שולחים את מאמיניהם ל"ירושלים שבלב". מצד שני, בהשפעת עולי הרגל, התפיסה השנייה מאמינה בכך שיש כוח גדול למקום עצמו והנצרות לא יכולה להתעלם ממנו, ואכן במאה הרביעית מגיעים עולי רגל רבים וצליינים רבים שבאים לראות את המקום שבו נצלב ישו וממנו עלה לשמים".

על יחסה של הכנסייה הנוצרית כיום לזיקה היהודית לירושלים ולארץ ישראל מזכיר ד"ר רמון כי "אנחנו חמישים שנה אחרי המהפכה בכנסייה הקתולית, מהפכה מאז השותפות והקשר של הכנסייה לאנטישמיות לימי המאבק באנטישמיות. מבחינת התפיסה הייתה גישה קתולית מסורתית שאומרת שהיהודים נענשו בגלות כי לא קיבלו את בשורת ישו והזיקה היהודית לירושלים כבר חסרת חיות, אבל מאחר ואנחנו כמעט 70 שנה אחרי הקמת מדינת ישראל ו-50 שנה אחרי המהפך בכנסייה אנחנו שומעים איך דנים שם בזיקת ישראל לירושלים".

לדבריו דיונים אלה מניבים מסקנות אחרות לחלוטין שכן שיבתו של עם ישראל לארצו עם הקמת מדינת ישראל הפריכה למעשה את התיאוריה הנוצרית המוסרתית לפיה תפקידו של העם היהודי בעולם הוא להיות סובל כעדות לניצחונה של הנצרות וכעונש על כך שלא קיבל את בשורת מייסד הנצרות. עם הקמתה של מדינת ישראל נדרשה שם חשיבה מחודשת סביב הסוגיה.

ממשיך ד"ר רמון ומספר כי הדיון הנוצרי סביב הגישה הראויה והנכונה לתפיסתם של זיקת העם היהדוי לארץ ישראל ולירושלים מתמקדת בשלב זה בלימוד, ואכן לומדים שם באופן מעמיק על הקשר היהודי לירושלים ממקורות חז"ל והמקובלים במגמה להניב מכך מסקנות באשר ליחס הנוצרי הנכון למדינת ישראל ולירושלים ובאופן כללי על זכותם של היהודים להקים מדינה משלהם ומה מעמדה בעולם.