ח"כ בן-ארי
ח"כ בן-אריצילום: פלאש 90

התלבטתי ארוכות האם לכתוב מאמר בנושא משקי הבית החד-הוריים, אבל העיסוק התקשורתי סביב הריונה של ח"כ מירב בן-ארי (כולנו) דורש התייחסות. כידוע, ח"כ בן-ארי היא, כדבריה, "חברת הכנסת הרווקה היחידה בישראל שנכנסה להיריון מחבר הומו בלי חופה וחתונה".

בחירות אישיות כאלה הן כפי-שהן, אישיות ואינטימיות, והתחבטתי מאוד ביני לבין עצמי האם לגעת בנושא רגיש זה.

הורות היא דבר אדיר, וזו גם עבודה מאוד, מאוד קשה.

כל אדם שיש לו ילדים יודע זאת, ואם הוא לא יודע אז הוא לומד על בשרו מהר מאוד.

זו בהחלט עבודה שרצוי – ובריא יותר – לחלוק בה בזוגיות.

מחקרים רבים פורסמו עם הזמן על המחיר שילדים נאלצים לשאת במשקי בית חד-הוריים. המחיר בבריאות גופנית ונפשית הוא משמעותי.

ברוב המקרים, אלו תאים משפחתיים שבהם ההורה היחיד הוא האימא.

מדוע, אפוא, אנו נתקלים בכתבות צבע על נשים שבחרו לגדל ילדים במשקי בית חד הוריים, במאמץ בלתי-מוסווה לקדם את בחירת החיים הזו כאופציה שווה לכל השאר?

תרבות של תלות

אני רוצה לסייג כאן ולהדגיש שמאמר זה עוסק בנשים שלא מצאו בן זוג, והחליטו להגשים את חלומן לאימהוּת בכל מחיר, וגם במי שבחרו בגירושין בקלות רבה מדי. אין אני מתכוונת לנשים שנאלצו להימלט מדינמיקה של אלימות, אלא לנשים שבחרו באופציה החד הורית שלא כמוצא אחרון בהחלט. הגירושים נדמים בימינו כאופציה קלה מדי, לגיטימית מדי, וזה בא על חשבון כולנו.

מדוע הנושא ראוי לדיון ציבורי?

משקי בית חד-הוריים נוטים להיות תלויים במדינת הרווחה באופן משמעותי הרבה יותר מאשר משפחות גרעיניות. מטבע הדברים, קשה הרבה יותר לגדל ילד ממשכורת של אדם אחד – ובטח בישראל, שבה יוקר המחיה גבוה מאוד ביחס למשכורות.

מחקר בארה"ב העלה כי כאשר ההורה תלוי בקצבאות, עולים הסיכויים של ילדיהם להפוך למבוגרים התלויים בקצבאות גם כן. את התוצאות של תרבות משקי הבית החד הוריים במדינת הרווחה רואים במיוחד בקרב האוכלוסייה השחורה שם.

על פניו, זה עדיין לא מהווה סיבה למישהי כמוני לראות בזה בעיה.

אך יש בעיה.

הבעיה היא, שממשלה לא יכולה לייצר עושר משל עצמה.

כל שקל שיש לממשלה נלקח מאנשים שמייצרים אותו – דרך מיסים.

ומכיוון שבישראל מס ההכנסה מחושב כך שאנשים נשואים משלמים יותר מס, הרי שהכסף נלקח מזוגות נשואים שעובדים קשה מאוד, בכדי להעבירו לאוכלוסיות התלויות יותר בקצבאות – בין השאר משקי בית חד-הוריים.

מה שמשאיר לך כאדם נשוי פחות משאבים לגדל איתם את ילדיך שלך.

יתרה מכך, ידוע כי מדיניות המיסוי של ישראל מטילה יותר מיסוי על זוג נשוי מאשר על זוג שאינו נשוי. הטבות, הנחות ופטורים רבים (לדוגמה: הפטור ממס בהשכרת דירות מגורים) המוענקים לכל אדם יחיד, מוענקים לשני בני זוג החיים יחד פעם אחת במקום פעמיים.

מי מממן את הקצבאות?

קיומה של מדינת רווחה הופך את בחירותיהן האישיות של אנשים למשחק סכום-אפס, שבו אנשים העובדים קשה כדי לעשות דברים בצורה המאוזנת והבריאה ביותר עבור משפחותיהם, מממנים אנשים ונשים המתנהגים בצורה חסרת אחריות. והבעיה היא עוד יותר קשה כאשר מבינים שמדינת הרווחה מנציחה ומתגמלת הישארות בעוני.

אף שלי אישית עדיין אין ילדים, אני ובן זוגי ניאלץ לעבוד קשה יותר, יותר שעות, כדי להגיע לרמת הכנסה מספקת לגידול הילדים שיהיו (בע"ה).

אנו ניאלץ להיעדר מהבית, להפסיד זמן איכות עם ילדינו ולהפסיד חלקים משמעותיים מחוויית ההורות.

הדבר תקף שבעתיים לגבי הגברים אשר ברוב המקרים מהווים את המפרנסים העיקריים בבית, ותחת מדינת הרווחה, נגזל מהם חלק נכבד מחוויית האבהות.

כך שיוצא שתחת מדינת הרווחה, המדינה פוגעת כלכלית בזוגות הנשואים, במשפחות, שהן היסוד לכל חברה בת-קיימא.

עוד צורה שבה מדינת הרווחה פוגעת בבני אדם בצורה קשה בטווח הארוך, היא כאשר יש יותר מדי אנשים התלויים במדינה לפרנסתם (כולל את המגזר הציבורי המנופח בישראל, 15% מכלל המועסקים במשק) – יותר אנשים התלויים במדינה מאשר אנשים המייצרים עושר בשביל לממן אותם, הכלכלה נוטה לקרוס, שהרי אין מי שיממן את הקצבאות.

מעשה חסר אחריות

יש כאן בעיה מוסרית עמוקה.

בחרת להגשים את האימהות שלך בכל מחיר?

מזל טוב. שתגדלי אותו בבריאות.

אבל קחי בחשבון ש....

אם חלילה יחול משבר – בריאותי או תעסוקתי – בחייך, את תיפלי נטל על אנשים אחרים. האם את בוחרת בזה בידיעה שתצטרכי עזרה מהמדינה בכדי לגדל את הילד?

דעי!

זה מעשה חסר אחריות כלפי ילדייך, וכלפי האנשים סביבך.

זה פוגע בנשים כמוני שעובדות קשה מאוד כדי לעשות דברים נכון, בצורה אחראית.

תחת המבנה של מדינת הרווחה, את מכריחה גברים שאת לא מכירה להעביר משאבים ולגדל את ילדייך.

את מכריחה נשים שאת לא מכירה לצאת ולעבוד ולבלות פחות זמן עם ילדיהן שלהן בכדי לממן את ילדייך.

חד-הוריות זה לא "שיק"! אין בה זוהר!

גברים ונשים זקוקים זה לזו. נכון לעכשיו, כל אלטרנטיבה ממשלתית למשפחה הגרעינית הוכחה כאשליה מנוונת.

כאשר תבוטל מדינת הרווחה, זו לא תהיה הבעיה שלי, וכל הכתבה הזו תהפוך לבלתי-רלבנטית.
עד אז, לצערי, אני מחויבת להעלות את הנושא.