לא מעט רעש מעוררת העשיריה השלישית במפלגת השלטון, אבל דומה שח"כ דוד ביטן, המחזיק בתואר יו"ר הקואליציה, הצליח לפצח את השיטה: לדבר והרבה וכמה שיותר.
תחילה מפציעים בטלוויזיה ומודיעים על הכוונה לבדוק היתכנות משפטית לשלילת אזרחות של מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד.
אחר כך מדליפים לערוץ 2 על יוזמה המבקשת לאסור על ישראלים להופיע בפני מוסדות בינלאומיים בעלי סמכויות אופרטיביות דוגמת מועצת הביטחון של האו"ם, בהמשך מתרגמים זאת להצעת חוק שכמה לא מפתיע – לא מצליחה לצלוח אף לא את משוכת החקיקה הראשונה במליאת הכנסת וועדותיה.
ביטן לא המציא את הגלגל. בליכוד המסורתי זה הפך למתכון מנצח: פטפט עצמך לדעת ותקודם בפנקסי מפלגת השלטון. כך גדלה מירי רגב, כך צמח אופיר אקוניס, כך הפך דני דנון, שגרירינו באו"ם, לאוטוריטה בפני עצמה. רגב ודנון עשו זאת מעל לראשו של נתניהו, אקוניס, יובל שטייניץ ואחרים עושים זאת יחד עם נתניהו, או נכון יותר: בהשראת נתניהו.
הליכודניקים מחבבים פטפטת. הם מאמינים בכוחה של מילה. הם מאמינים שעשן יוצר אש ואוויר חם בונה סדר יום. הם טועים. פטפטת ואוויר חם בכוחם להעיב ולהציב מהמורות על תהליכים שלא באו לעולם, למשל תהליך מדיני שנתניהו לא שש לקראתו. כך קוברת ממשלת הימין כל סיכוי לחידוש התהליך המדיני.
מנגד, הפטפטת הליכודית חלשה מכדי להניע מהלכים וחקיקה חד צדדית, כאלה שאינם מקובלים על כלל חברי הממשלה או חברי הקואליציה. מלבד כמובן הפנקסנות הפוליטית שם היא מחוללת פלאים.
ביטן מורגל בכגון דה. מידי חודש הוא מפציע עם יוזמה חדשה וקובר אותה לאחר שקצר את הכותרות. הוא הפריח את חוק זועבי שאמור היה להצר את צעדיה בכנסת וגנז אותו, הוא העלה על השולחן את היוזמה לגניזת התאגיד הציבורי שלפי שעה לא מקבלת תמיכה מחברי הממשלה: אריה דרעי וגלעד ארדן הודיעו שיתנגדו, משה כחלון מגלה סימני עצבנות.
וכעת חוק חגי אלעד שלא ברור האם בא לעולם כדי להזכיר לנו על קיומו של ביטן בחג הסוכות או לראש הממשלה על חריצותו הבלתי נלאית של יו"ר הקואליציה הכי רעשני שהיה כאן בסביבה בשנים האחרונות.
לביטן מורה טוב. ראש ממשלתו בנימין נתניהו מצטיין בפטפטת סרק שאינה מניבה דבר. זה האחרון נחשב לאמן המילה במובן הטוב והרע של המילה, מה שאי אפשר לומר על תלמידו דוד ביטן שאינו ניחן בכישרון רטורי יוצא דופן.
קצת צניעות ביטן, קצת צניעות.