התחלה: תשרי תש"כ, אוראן, אלג'יר. הלידה הייתה ביום כיפור בשעת נעילה, "אמא צמה". הוא בן יחיד לאמו, ויש לו אחים מצד אביו. "ההורים היו ממרוקו. אבי שימש רב קהילה באלג'יר".
נוסעים: עוד בטרם מלאה לו שנה עברה המשפחה לצרפת, כתחנה בדרך לארץ ישראל. יהודים רבים עזבו אז את צפון אפריקה בעקבות מלחמת אלג'יר. "זו הייתה תחילת תקופת ההתארגנות של קהילת יהודי צפון אפריקה בצרפת".
לימודים: המחזור הראשון של בית הספר 'אוצר התורה'. "רק בנים, אבל עם לימודי חול". כשהיה בן 11 הם עלו לישראל, והיו אתגרי שפה ומנטליות "כמו כל העולים". הוא למד בממ"ד 'מקור חיים' ואחר כך בישיבה התיכונית בקריית הרצוג. "אבא חינך אותנו שלימוד תורה צריך להיות משולב בפרנסה. היה ברור שאלמד במקום שיש בו קודש וחול". עד שהוא החליט אחרת.
אחרת: ללמוד רק לימודי קודש. "כבר בסוף היסודי הרגשתי שזה הכיוון. אבל אבי אמר שזה מוקדם מדי להחליט". המעבר לישיבה החדשה היה בשיתוף עם הר"מים.
ישיבת כיסא רחמים: הישיבה הייתה אז בחיתוליה ומנתה 12 תלמידים. "הר"מים המליצו שאלך לישיבה מבוססת, אבל לי היה ברור שלימוד התורה, הסגנון הישיבתי ואחר כך הרבנות לא יהיו אותו דבר אם אלך לסלובודקה או לפוניבז'. הדרך של כיסא רחמים הייתה דומה יותר לזו של אבותיי".
הרב מאיר מאזוז: לראש הישיבה הייתה דרך לימוד שונה מהמקובל, "יותר העמקה ועיון בפסיקת ההלכה ופחות פלפול. נפשי נקשרה בנפשו, הייתי יושב מולו שלוש-ארבע שעות ביום ולומד ממנו באופן אישי. הוא גאון והיום מכירים בזה". למרות גלגולים שונים במערכת היחסים בין השניים, "ההערכה שלי אליו לא השתנתה". בגיל 21 הוא סיים את לימודי הרבנות בישיבה, כיהן כר"מ במשך שנתיים, ואז יצא לשמש רב במושב 'שרשרת' הסמוך לנתיבות.
רב כל בו: "ברבנות הספרדית הקלאסית הרב עושה הכל". הוא לא רק העביר שיעורים אלא מצא את עצמו חזן ובעל קורא, שוחט, פייטן דרשן, חצי פסיכולוג ואפילו מוהל. "ההוא שם לך שק תפוח אדמה על הדשא של הבית וההוא 40 אבטיחים. כל אחד נותן לך מהיבול שלו, ואתה אבא של כולם". באותן השנים גם התמחה בכתיבת מאמרים תורניים.
האישה שלצידו: חנה. הם נישאו בשנת תש"מ. היא עסקה בהוראה במשך תקופה וגם במועצה האזורית, קיימה פעילויות לנשים בתקופת מושב שרשרת "ובעיקר עשתה את התפקיד החשוב של גידול הילדים".
הילדים: מיכל, אם לשבעה, עובדת בבית. דוד מסיים תואר בעריכת דין, נשוי ואב לבת. נסים, אנליסט בבנק ירושלים, נשוי. אפרת, מזכירה ואם לשלושה. בת ציון, מורה בתיכון ואם לארבעה. יעקב, עובד כמאבטח ומסיים לימודים בתחום המחשבים. יאיר התגייס לא מזמן, וחגי בן הזקונים החל את לימודיו ב'כרם ביבנה'. "בעקבות העימותים שלי עם העולם החרדי, הוא התאקלם יפה בציונות הדתית". כל הנשואים גרים בירושלים.
ירושלים: המעבר לעיר הבירה היה כדי ללמוד לרבנות עיר וכדי לפתוח בית מדרש לרבנים בדרך ההוראה הספרדית. במקביל עסק בהפקה והוצאה של כתבי יד של רבני המזרח.
הרב עובדיה יוסף: ההכרות איתו הייתה "כשהסמיך אותי לרב", והקשר היה "אמיץ ולאורך שנים" ונגע לנושאים שונים והתייעצות על פסקי הלכה. הם היו שכנים. "הוזמנתי למניין המצומצם בביתו והייתי בעל התפילה שלו במשך שנים. נכנסתי לש"ס לפי בקשתו, ואז נחשדתי על ידי חלק מההנהגה כמי שמאיים עליהם. שמו סביבי גדרות והפוליטיקה הרסה כל חלקה טובה ביני ובינו".
ז'נבה: לאורך כל השנים היה על הקו ישראל-ז'נבה בגלל משפחה ענפה שיש לו שם ובשל היותו דובר צרפתית כשפת אם. בהמשך התמנה לרב הקהילה הספרדית בעיר, "אתה פוגש בהתבוללות ואם אין גיור, הצד הגויי גורר את המשפחה אליו".
זרע ישראל: כשרצה לקדם את נושא הגיור פגש את "הסטנדרטים המחמירים של הפסיקה החרדית", וזכר ש"לרבנים הספרים יש גישה מקרבת ומכילה". הוא ליקט חומרים במשך שנתיים וכשפרסם את הספר, כשכבר היה בכנסת, "היה בלגן כללי".
הכנסת: חודש וחצי לפני הבחירות לכנסת ה-17 הוא הגיע לארץ וביקר את הרב עובדיה. "הוא שאל אותי אם אני מרוצה בז'נבה, ואני אמרתי שקצת משעמם. הוא שאל אם הייתי רוצה להיות בש"ס. רקח את התבשיל מעל ראשי המפלגה". הוא הסכים.
לא בתלם: "עוד לפני הבחירות עשיתי חוג בית לאנשי כיפות סרוגות, ספרדים דוברי צרפתית. הם שמעו אותי ואמרו: 'זו לא ש"ס'. בתמימותי אמרתי שאשנה את המצב, וכך ניסיתי עד הפיצוץ".
כנסת נכבדה: בקדנציה הראשונה היה עיסוק בפסיקה הלכתית שנוגעת לחקיקה. למשל חוק תרומת איברים ושי דרומי, "הבאתי את הרב עובדיה לתמוך בחוק הזה. וכל פעם שעשיתי את זה הייתי לסמרטוט יותר אדום בעיני ההנהגה. הפריע להם שאני תופס מעמד רבני. הם רצו לומר 'מועצת החכמים אמרה'". הקדנציה השנייה אופיינה בפיצוצים גדולים אף יותר.
הפיצוצים: הייתה יציאה שלו כנגד אפליית הנערות הספרדיות ב'עמנואל', "זה לא הסתדר עם המה יפית מול הליטאים". אחר כך היה השיח נגד הגיורים הצבאיים, היציאה שלו נגד הרב שרמן שביטל גיורים, והשיא היה הוצאת ספרו 'זרע ישראל' הקורא להקל בגיור. הרב עובדיה כתב נגדו בחריפות, "אמרו לי שכשהוא הוכרח לעשות את זה, הוא בכה".
התוצאה: הרחקה מכל מוקדי ההחלטות, ומאמרים לא מחמיאים מצד מועצת החכמים, כולל הרב מאזוז. "את הקדנציה השלמתי כעוף מוזר. ח"כ שנכנס לכל הדיונים שרוצה, אבל לא יכול להגיש חוקים. אבל נחשפתי לציבור הישראלי והוא הבין שיש רב שתומך בשירות בצבא ובלימודי ליבה לציבור החרדי".
עם שלם: בבחירות שאחר כך המפלגה שהקים לא עברה את אחוז החסימה, "הבאתי לבד 50 אלף קולות. הוכחתי שיש ציבור רחב שאוהב את הדרך שלי".
למה לי פוליטיקה: "יש מאות מחברי ספרים וראשי כוללים. אם יש מי שיכול לעסוק בפוליטיקה מתוך תורה, הוא נחוץ כמו אוויר לנשימה. הכי קל לי להיות ראש ישיבה בחו"ל ומרופד בכסף. אבל זרע ישראל קורא לי, החמרה בגיור זו הקלה בהתבוללות, איך אפשר להניח את זה? בכנסת אשמיע קול אחר ואקדש את ה'. צריך כוחות נפש אדירים".
בית יהודי: אחרי שחבר לליכוד, כעת הוא ירוץ לפריימריז ב'בית היהודי'. "הוצע לי להצטרף כבר בבחירות הקודמות". הוא לא פחות ספרדי מאלי אוחנה, אך שמח שאין לו שריון: "כך לא אצטרך להיות מחויב לאף אחד. אני נתמך על ידי רבנים רבים מהציונות הדתית".
מפקד: נראה כי הוא המועמד שלקח את המפקד באופן הרציני ביותר. הוא רץ לאירועים ברחבי הארץ בלי הפסקה. "זה קשה אבל יש לי מטרה. אני לא צריך כסא בכנסת, אלא מחפש להביא את תורת מרנן ורבנן. מצד אחד תורת הרב קוק, מצד שני תורת הרב עוזיאל וזו תורה אחת. אני רוצה את היהודי המסורתי בבית היהודי ואני יכול להביא אותו".
ארץ ישראל: הוא בעניין אבל לא מתכוון להיות בפרונט, "אני מזדהה לגמרי עם הגישה של בנט והייתי חבר שדולת ארץ ישראל". עם זאת, "אני פטור מלהניף את הנס הזה, כי יש מי שיעשה את זה. לעומת זאת לאפליית הספרדים, לקידום הגיור ולעבודה לחרדים אין אבא".
פליאוגרפיה: הוא נחשב לאחד מגדולי המומחים לפיענוח כתבי יד מתקופת מגורשי ספרד ואילך. "מאות אלפי כתבי יד מסתובבים בספריות, באוקספורד, בפריז, בספריה הלאומית. נכסי צאן ברזל ואוצרות רוח נמצאים ללא דורש, כי כתב היד לא קריא. אני עוסק בזה". עד כה הוציא כמה כתבי יד כאלה, מוהדרים ומוערים, לאור.
אם זה לא היה המסלול: רבנות כל הזמן, "גם היום אני בתוך זה, מוסר שיעורים ועורך חופות". היא תמיד הייתה ברקע וכנראה תמשיך להיות, "אין סתירה בין רבנות לפוליטיקה".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב: הקימה היא בסביבות 6 בבוקר. "לפעמים משלים מאמר תורני, תפילה והתחלה של יום עבודה". הימים אלה מתאפיינים גם בשיחות עם חברים והתייעצויות.
מוסיקה: יש אהבה לכל מוסיקה, אך בעיקר לזו האנדלוסית ספרדית. הוא מתמצא היטב גם בחזנות.
שבת: בכל שבת מישהו מהילדים הנשואים מגיע, ויש נוהג שכל אחד אומר משהו מפרשת השבוע בשולחן "ומתפתח דיון", וכמובן יש "שירה ופיוט".
אוכל: קוסקוס תוניסאי.
עתים לתורה: יש הרבה עיסוק בזה, דרשה קבועה בליל שבת, הלכה או אורח חיים על הפרשה לפני מנחה. יש השתתפות רבה בפאנלים ושיעורים סביב גיור וסביב משנתו הציונית של הרב יוסף משאש.
פנאי: מדי פעם יוצאים לפסק זמן של נופש קצר. "אשתי היא היוזמת".
אחזקת הבית: בימי שישי בבוקר אחראי על הקניות האחרונות של לפני שבת, הוא מכין את השולחן, הנרות ודוד המים, ואחר כך הולך לעשות הכול בבית הכנסת.
מפחיד: מלחמת דת. "אני רואה ציבור חילוני שנקעה נפשו, וציבור דתי שנלחץ מצד אחד מהרצון לשמר את כל הדברים הטובים שבו, ומצד שני מההבנה שמה שהיה נכון ל-600 אלף נפש לא נכון לכמה מיליונים".
דמות מופת: הרב יוסף משאש: "איש מחשבה, אולי גדול הוגי הדעות של רבני המזרח בדור שלנו. איש הלכה מובהק, בקי עצום, אומן עצום בעל כתב יד איורים וציורים מופלאים. אדם שלא זכיתי להכירו אבל ככל שאני הוגה בו, אני מתקנא בו".
כשתהיה גדול: אמנם באמתחתו כ-20 ספרים וחיבורים אבל כשיהיה גדול, הוא יכתוב את כל מה שהוא לא הספיק עד אז וזה יהיה בצורה משוחררת. "כשאהיה גדול ולא יהיה אכפת לי מה יגידו עלי, אכתוב מה שאני חושב".
ofralax@gmail.com