מאוחדים ביובל

50 שנה לשחרור יו"ש הן הזדמנות מצוינת למתיישבים להניח את המחלוקות בצד ולגבש קול אחיד וצלול. דעה

מאירה דולב , כ"ה בתשרי תשע"ז

מאוחדים ביובל          -ערוץ 7
הלוואי ומולו ומול העולם כולו ושנאתו העתיקה, נדע לעמוד יחד. מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד
צילום: רויטרס

על נאום מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד במועצת הביטחון של האו"ם כבר נשפכו קיתונות של זעם, ומיד הוקמו מולם חומות של הגנה וזעם נגדי נורה חזרה. אבל כנראה צפויים לנו עוד רבים כדוגמתו בשנה הקרובה.

שנת החמישים לשחרור יהודה ושומרון שבפתח תנקז אליה את כל ערוצי הוויכוחים והלחצים על עתיד יו"ש ותביא אותם לשיאי ווליום חדשים.

50 שנות כיבוש הן די והותר, יחזרו וישמיעו מעל כל בימה גופי השמאל בארץ ובעולם, ודבריהם יערבו לאוזנם הקשבת של שונאי ישראל מאז ומעולם. הגיע הזמן להחליט.

ואנחנו? מתבקש שגם אנחנו נדע לומר באופן ברור ונכון שהגיע הזמן להחליט, ש‑50 שנות התנדנדות והתמהמהות הן די והותר, וצריך להחיל את החוק הישראלי בארצנו ההיסטורית, בבית שאליו חזרנו. שההתיישבות כאן כדי להישאר, שעוצמת החיים כאן בלתי הפיכה, שאין לכם מושג כמה האנשים כאן מדהימים ושונים ממה שציירו לכם, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. גם בשבילנו שנת החמישים היא הזדמנות נהדרת.

אלא שההתיישבות סוחבת על גבה מטענים ומתחים שעוד לא החלימו מאז המכה הכואבת של ההתנתקות. כל כך הרבה שנים ומשבר המנהיגות שנולד אז עדיין משבש את יכולתנו לפעול בחזית אחת ולדבר בקול צלול. והמועד המתקרב של פינוי עמונה עלול להעמיק עוד יותר את הפערים שנוצרו.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת דיונים וויכוחים בסוגיית המאבק. האם למאבק לכשעצמו יש ערך, או שבכלל צריך לעשות כל שניתן כדי להימנע ממנו? האם להיות "שק תפוחי אדמה" או "דגים מפרפרים" ואולי רק "מתפללים ובוכים"?

עם חורבן גוש קטיף וצפון השומרון טבעי היה שכל בעל דעה התבצר עוד יותר בדעתו. ההתיישבות כנראה שלא תסכים לעולם בסוגיה זו, וזה בסדר. טבעי גם שהתחושות הקשות של האבל והכעס יוסיפו לחוסר ההסכמה גם היעדר יכולת לתת אמון ולכבד את מי שנאבק אחרת וכנראה בשלו באה לנו הרעה הזאת.

אבל כעת שנת החמישים בפתח, וזו הזדמנות לחזור ולתת אמון מחודש. כי אין כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום, ואם אנחנו רוצים להשמיע קול צלול וברור, הוא צריך להיות מתואם והרמוני, ומכבד ונותן אמון. גם אם יש בינינו גוונים שונים וניואנסים דקים, הפערים לא כאלה עצומים. ולוואי ומול חגי אלעד ודומיו ומול העולם כולו ושנאתו העתיקה, אשר משקיעים משאבים רבים על מנת לנצל את שנת החמישים כדי להעיפנו מכאן, נדע לעמוד יחד. ולא לפחד כלל.