1. יש משהו משמח במה שמתרחש בתקופה האחרונה בתקשורת הישראלית סביב עתידו של תאגיד השידור הישראלי "כאן".
קיומו של שיח ציבורי ער בנוגע למבנה שוק התקשורת הוא דבר חיובי כשלעצמו. החלטות מהסוג הזה צריכות להתקבל לעין השמש, אסור להן להתנהל בחדרים חשוכים, אפופי עשן. ההשפעה של כלי התקשורת על המתרחש במרחב הציבורי היא גדולה מאוד, ולכן עצם הדיון הוא כאמור מבורך.
2. הבעיה היא שעל מנת שדיון ציבורי יהיה מועיל, ויקדם את המטרות של דיון ציבורי, הוא צריך להתקיים על בסיס אמתי. צריך שהצדדים לויכוח יאמרו מה הם באמת חושבים ולא יסתתרו מאחורי מסכים עבים של צביעות.
הדיון הנוכחי, המתקיים על תאגיד השידור הציבורי, הוא דוגמה נפלאה לאיך אסור לקיים דיון ציבורי בסוגייה חשובה. שני צדדים, שאף אחד מהם לא אומר את האמת, מתגוששים מעל כל גבעה תקשורתית רמה ותחת כל עץ עיתונאי רענן, תוך שהם מפזרים מ סכי עשן במקום להעלות על השולחן את מה שהם באמת חושבים ומה שבאמת מפריע להם.
3. נתחיל מהמבקשים לסגור את התאגיד, דוד ביטן, בנימין נתניהו ויתר אנשי הליכוד שהתגייסו לנושא.
מספרים לנו שסגירת התאגיד תחסוך כסף, וכולם יודעים שהאמת היא הפוכה בדיוק, הסגירה והחייאת רשות השידור רק יעלו יותר כסף. מאיימים עלינו שהתאגיד הופך למוצב שמאלני קדמי, וחושבים שאנחנו כבר שכחנו כיצד נראית רשות השידור הקיימת.
בסופו של דבר כולם יודעים למה נתניהו לא רוצה את התאגיד. נתניהו חושש מכלי התקשורת החדש שנוצר כאן דווקא בגלל שהוא יהיה ככל הנראה יותר מאוזן ויותר מקצועי מרשות השידור הקיימת. דווקא האפשרות שהתאגיד יהפוך לכלי תקשורת איכותי ועצמאי היא זו שמפחידה את נתניהו, שקיווה להקים כאן עוד "ישראל היום" בגרסה אלקטרונית, והבין מאוחר מדי שזה לא מה שקורה בשטח.
4. נעבור למקהלת הצווחנים בתקשורת, שמאיימים עלינו במה שעלול לקרות אם התאגיד החדש חס וחלילה יסגר, רחמנא ליצלן.
"פגיעה אנושה בחופש הביטוי", "סוף לעיתונות החופשית", "ארדואניזציה של ישראל", אלו רק חלק מהססמאות המופרכות המופרחות בימים האחרונים לחלל האוויר התקשורתי.
כל המתלהמים הרי יודעים את האמת. הקשר בין שידור ציבורי ובין חופש הביטוי הוא אפסי עד בלתי קיים. מצבו של חופש הביטוי נבחן לפי מידת ההגבלות שמטילה הממשלה על כלי תקשורת בבעלות פרטית, לא לפי הדרך שבה מתנהלת התקשורת הציבורית. כלי התקשורת הפרטיים הם אלו המבטיחים את חופשיותה של התקשורת.
מי ששתק כשנסגרה תחנת הרדיו "ערוץ 7", מי שלא נוקף אצבע כאשר הרגולטורים מתעללים ב"ערוץ 20", מי שמתעלם מנסיונם של פוליטיקאים בכירים לבחוש בנעשה בערוץ 10, הם אלו שפוגעים בחופש הביטוי. השידור הציבורי חסר כל משמעות בהקשר הזה.
5. מחול הצביעות שמתקיים כרגע ברחבת הריקודים שנוצרה על ראשו של התאגיד, וראשיהם של מנהליו ועובדיו שבטח לא אשמים בהתנהלות המבישה שנוצרה, הוא אחד המכוערים שהתנהלו כאן בשנים האחרונות. גוף שידור גדול שהתארגן כאן תוך זמן קצר בעקבות הוראות חוק שנחקק ביוזמת ממשלת ישראל ועל פי הנחיותיה ובתמיכה רחבה מאוד בכנסת, מוצא את עצמו נתון בסערה בלב ים על לא עוול בכפו.
את גורלו של התאגיד צריך בראש ובראשונה להכריע מהר, כי כל יום רק מגדיל את הביזיון והופך את כנסת ישראל וממשלת ישראל לבדיחה אחת גדולה. המצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי ואסור לתת לו להימשך כך.