תנו לה קרדיט

המתקפה משמאל על יוזמת שרת המשפטים איילת שקד לביטול "חוק סער" היא פשוט מגוחכת. ההתנגדות מימין היא קצת מוזרה. דעה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ל' בתשרי תשע"ז

היוזמת. איילת שקד
היוזמת. איילת שקד
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בעדת אבירי הכאילו דמוקרטיה ושלטון החוק לא ספרו אמש אפילו עד עשר לפני שיצאו במתקפה על יוזמת שרת המשפטים איילת שקד לביטול "חוק סער".

מדובר בתיקון לחוק בתי המשפט שהתקבל בשנת 2008 ביוזמת גדעון סער, אז חבר כנסת אופוזיציונר מטעם הליכוד, ובתמיכת שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן. על פי התיקון, למרות שלבחירת שופטים מספיק רוב רגיל בועדה לבחירת שופטים, לבחירת שופטי בית המשפט העליון דרוש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה.

אם היה אפשר לשמוע מכאן, על פני האדמה הזו, את שר ההיסטוריה, תרשו לי לנחש שמה שהיינו שומעים הוא צחוק גדול. אותם אנשי השמאל האוטומטי, מגיני הכאילו דמוקרטיה ושלטון החוק שטענו בזמנו שגדעון סער ופרופ' דניאל פרידמן הורסים את שלטון החוק עם "חוק סער", הם אותם אלו שעכשיו זועקים בדיוק את אותן הזעקות על ביטול החוק. האמת, זה פשוט מצחיק.

אני שומע את החשש שהימין ישתלט על בית המשפט העליון ותוהה על איזו פלנטה חיים החוששים. נתחיל מזה שאם היינו שמים היום קלפי בבית המשפט העליון הקולות היו מתחלקים בערך כך: עד שניים למפלגות מהליכוד ימינה, ולפחות 12 מהעבודה ושמאלה, אז קצת פרופורציות בבקשה.

אבל האמת שדעותיהם הפוליטיות של השופטים באמת לא מעניינות. אני מחלק את השופטים לארבע "מפלגות" דמיוניות, שמרנים קיצונים, שמרנים מתונים, אקטיביסטים מתונים ואקטיביסטים קיצונים. בבית משפט עליון מאוזן היינו מצפים לראות משהו כמו חמישה שופטים בכל אחת מה"מפלגות" המתונות ושניים, שלושה שופטים בכל אחת מה"מפלגות" הקיצוניות.

מה שקורה בבית המשפט העליון שלנו הוא שיש לנו שופט אחד מהמפלגה השמרנית המתונה, עוד שלושה-ארבעה מהמפלגה האקטיביסטית המתונה, וכל היתר מהמפלגה האקטיביסטית הקיצונית. במצב כזה כל הזעקות נגד המהלך של שקד הם זעקות הקוזק הנגזל, מילולית.

אז בשמאל מתנגדים לחוק החדש, והאמת היא שזה באמת מצחיק מאוד, אבל זה גם צפוי. מה שקצת מוזר הוא ההתנגדות לחוק הנשמעת בימין. את גדעון סער עצמו אני מבין, אף אחד לא אוהב שהורסים משהו שהוא עשה (תשאלו את גלעד ארדן איך הוא מרגיש בשבועות האחרונים). אבל את יתר הגורמים בימין שמתנגדים לתיקון אני במחילה ממש לא מבין.

נכון, התיקון נועד במקורו להחליש את שופטי העליון בתוך הועדה, אבל בסוף הוא רק חיזק אותם. אם בשמונה שנותיו של החוק הוא רשם הישג מוגבל אחד בלבד, נועם סולברג, אז אולי צריך לנסות משהו אחר. נכון, לא מדובר במהלך נטול סיכונים. אבל, מי שרוצה לראות שינוי, חייב לתת לשרת המשפטים איילת שקד קצת קרדיט לפעול. בלי הקרדיט הזה אי אפשר יהיה לתבוע ממנה להצליח.