מחזירים את המושכות לנבחרי העם

שני אנשים צעירים גורמים בשנים האחרונות ליועצים המשפטיים לממשלה להזיע.

כאבי ראש ומבוכה לא מעטה נגרמו ליועמ"ש ולשופטים כתוצאה מהחשיפות של השניים שכללו התנהלות בעייתית של הפרקליטות ושל בג"ץ.

מאחורי התנועה למשילות ודמוקרטיה שבאה להפסיק את שלטון הפקידים, עומדים שני צעירים עם חלום גדול: להחזיר את השלטון לאזרחי המדינה. יהודה עמרני (31), שעסק בניהול עמותות, שלח בתפוצה רחבה מייל על כך שהוא מחפש עורך דין שייעץ לעמותה חדשה שמטרתה להיאבק בכשל חוסר המשילות בישראל. לקריאה נענה עו"ד שמחה רוטמן (36) שסיים את ההתמחות שלו במשרד המשפטים והחל לעבוד ברשם העמותות.

ארבע שנים עברו מאז שהתנועה החלה לעבוד. זו הזדמנות לסיכום ביניים עם מנהל התנועה עמרני ועם היועץ המשפטי של התנועה רוטמן. ונדמה שאין מקום מתאים יותר לעריכת ריאיון עם השניים מאשר במסדרונות הכנסת.

איך הכול התחיל?

עמרני: "התחלנו את הפעילות שלנו לפני ארבע שנים עם שני לפ-טופים. המשרד שלנו היה הלפ-טופ, והוא גם היה כל הציוד המשרדי שלנו. כך התחלנו. אנשים מאוד מהר התחברו לרעיון. הוספנו בהמשך עוד שלושה עובדים לתנועה, והמשרד שלנו שוכן בירושלים".

מי שחושב שמאחורי ארבע שנות פעילות עומדת עמותה עתירת נכסים ותזרים מזומנים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, טועה טעות מרה. היקף התרומות לתנועה למשילות ודמוקרטיה עומד על פחות מ‑100,000 דולר בשנה. מדובר בסכום שהוא קצת פחות מאחוז וחצי מזה שנכנס לחשבון הבנק של המכון הישראלי לדמוקרטיה. עובדי התנועה למשילות מסתפקים במשכורות צנועות שקרובות מאוד לשכר מינימום.

מהיכן מגיעות התרומות?

עמרני: "מיהודים טובים, חלקם מעבר לים, שמאמינים ברעיון של התנועה. מדובר בסכומים קטנים יחסית של אנשים פרטיים. אין שום גוף גדול שתומך בנו כלכלית מאחורי הקלעים".

רוטמן: "אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה אמר לנו שהגיע הזמן שהעשירים יפסיקו לתרום רק לישיבות ולבתי כנסיות, ויתחילו לתרום לעמותות כמו שלנו. אנשים לא מבינים כמה השפעה יש לתנועה כמו שלנו, וכמה ההשפעה שלה תלך ותתעצם אם המשאבים של התנועה יגדלו".

אין הפרדת רשויות

למה בכלל החלטתם להקים את התנועה?

עמרני: "הקמנו אותה כי ראינו את המצוקה שאזרחי המדינה שרויים בתוכה. ראינו את כשל המשילות, שפוגע באזרחי המדינה בכל התחומים. בתחום המדיני, בתחום הכלכלי, בתחום הביטחוני ובתחומים נוספים. חוקים לא נאכפים כי היועמ"ש סבור שהם לא חשובים או לא טובים. בג"ץ פוסל חוקים כי הם לא סבירים בעיניו, הפרקליטות מתערבת בבוטות בתחומים לא לה. עיקרון הפרדת הרשויות הולך ונשחק מיום ליום".

מה המטרה של התנועה?

רוטמן: "המטרה היא להחזיר את הכוח לציבור, להחזיר את המושכות לידי האזרחים באמצעות באי כוחם שהם חברי הכנסת. העם בחר בבחירות דמוקרטיות חברי כנסת כדי שינהלו את המדינה, והמטרה שלנו היא לסייע לנבחרי הציבור לממש את זכותם הדמוקרטית לנהל את המדינה. לא ייתכן שאנשים שאינם נבחרי ציבור, בדרכים לא דמוקרטיות, יכריחו את נבחרי הציבור ליישם מדיניות שהם אינם מאמינים בה ושהעם לא מעוניין בה".

ואם העם טועה?

רוטמן עונה בחיוך: "אז שבורא עולם יחליף אותו, אם הוא רוצה, בעם אחר. זכותו של העם לטעות".

במהלך תוכנית ההתנתקות עלו טענות קשות נגד אריאל שרון, שהונה את ציבור בוחריו ויישם תוכנית חסרת תועלת שפגעה קשות בתושבי הגוש בפרט ובאזרחי מדינת ישראל בכלל. נטען מימין ומשמאל שהתוכנית נרקחה על ידי שרון כדי להציל את עורו מחקירות משטרתיות שריחפו כעננה מעל ראשו באותה תקופה. יוסי שריד, יו"ר מרצ דאז, טבע את המונח "כעומק החקירה עומק העקירה", שהפך לסיסמת המאבק של הימין נגד ההתנתקות.

האם הגירוש לא מוכיח את הטענה שצריך להגביל את כוחם של נבחרי הציבור?

רוטמן: "בדיוק להפך. המקרה של אריאל שרון הוא מקרה מכונן בשביל התנועה למשילות ודמוקרטיה. האמירה של שריד זכתה להסכמה מקיר לקיר וחצתה מפלגות. שריד טען שאריאל שרון לא באמת האמין בהתנתקות ולא רצה בה, אלא ניסה באמצעותה להציל את עורו כשהסתבך בפלילים. ממי הוא רצה להינצל? מהמשטרה, מהפרקליטות, מהשופטים ומהתקשורת. הוא סבר שאם הוא ישבור שמאלה, הם ינהגו בסלחנות כלפי השחיתות הפלילית שלו. כולנו זוכרים את האמירה של העיתונאי אמנון אברמוביץ' מאותה תקופה שצריך לאתרג את שרון".

איך חיזוק המשילות היה יכול למנוע את הגירוש?

רוטמן: "השאלה היא לא אם חיזוק המשילות היה יכול למנוע את הגירוש, אלא אם נבחרי הציבור שהצביעו וקידמו את התוכנית האמינו שהיא טובה למדינה, או שהיועצים המשפטיים, המשטרה, הפרקליטות והתקשורת החזיקו את שרון בגרון, וכך קודמה התוכנית בניגוד לרצון הבוחר. אנחנו רוצים לאפשר להם את הבחירה החופשית ללא חשש מפקידים ומאיומים. התוצאות, כפי שאמרנו, צריכות להיות תלויות ברצון העם, וייתכן שזה לא מה שקרה במסגרת תוכנית ההתנתקות".

הפקידים לא תמיד טהורים

לקראת סיום מושב הכנסת האחרון, אושרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) המחייבת בכירים בשירות הציבורי להגיש בקביעות הצהרות הון, במתכונת דומה להצהרות ההון שמחויבים להגיש חברי הכנסת והשרים. מעתה החוק יכלול גם שופטים, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, בכירים ברשות המיסים, במשרדי הממשלה ובשלטון המקומי ועוד. הצעת החוק נוסחה בסיוע התנועה למשילות ודמוקרטיה שעמלה רבות כדי לגבש רוב מהמפלגות השונות להצעת החוק.

מה החשיבות של הצעת החוק?

רוטמן: "יש תפיסה שגויה שחלחלה לתודעה של האנשים כאילו נבחרי הציבור הם מושחתים, ומערך הפקידים זך ונקי ותפקידו להגן על הציבור מפני חברי הכנסת המושחתים. התפיסה הזאת מופרכת מכל כיוון. חברי כנסת ושרים מתחלפים. הרבה פחות יעיל לשחד נבחר ציבור שהמינוי שלו לתפקיד הוא זמני בלבד, מאשר לשחד לדוגמה שופט שתפקידו מובטח לו עד גיל פרישה. אותה דרישה של נקיות ציבורית והסרת לזות שפתיים שנדרשת מנבחרי ציבור, צריכה להידרש גם מבכירים לא נבחרים. התפיסה כאילו לגורמים המקצועיים או לשופטים אין נגיעות ואין אינטרסים כשהם מחווים את דעתם על הצעות חוק או כשהם דורשים לקדם מדיניות, היא פשוט שגויה בשורשה. כולם בני אדם, והעין הבוחנת צריכה להיות מופנית לכולם".

עמרני: "קח לדוגמה את המשפט של אולמרט. אנשים לוקחים את אולמרט כדוגמה לשחיתות של נבחרי הציבור, אבל שוכחים שהשחיתות הגדולה לא הייתה של אולמרט אלא דווקא של מהנדס העיר. הפיקוח על עבודת חברי הכנסת הוא מאוד גדול, ועל מערך הפקידים הפיקוח כמעט לא קיים. השקיפות על חברי הכנסת היא מאוד חזקה, ואילו השופטים לא מחויבים לשום שקיפות".

אתם משויכים פוליטית למפלגה מסוימת או למחנה מסוים?

רוטמן: "ברור שכאנשים פרטיים יש לנו דעה פוליטית. לדוגמה, אני גר בפני קדם שבגוש עציון ויהודה גר בפסגות. אבל כתנועה אנחנו מקפידים בקנאות שהתנועה תהיה א-פוליטית. אנחנו מעניקים שירות לכל המפלגות, ללא יוצא מן הכלל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם בצלאל סמוטריץ' מצד אחד, ועם אחמד טיבי מהצד השני. עם הבית היהודי והליכוד אבל גם עם יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת. זאת מתוך תפיסה ברורה שכולם נבחרי ציבור ובעיית המשילות פוגעת בכולם".

תנו דוגמה לפעילות שביצעתם עם חברי כנסת מהשמאל?

"בשיתוף פעולה עם חברת הכנסת ציפי לבני למשל, דחפנו לעיגון נציבות הביקורת על הפרקליטות בחקיקה. בנושא זה עבדנו רבות עם כל סיעות הבית, ובמיוחד ראוי לציין את חברת הכנסת יעל גרמן, שנלחמה באופן מקצועי ואחראי על כל סעיף וסעיף בחוק הזה. גם סיעת מרצ הגישה הצעות חוק שניסחנו, למשל בעניין חשיפת חוות הדעת המוגשות לוועדת השרים לחקיקה, שהובילה חברת הכנסת מיכל רוזין".

עמרני מחלק את העיסוק של התנועה לשלושה תחומים עיקריים: הראשון, בכנסת, מעקב אחר הצעות חוק שעולות על שולחן הכנסת והשתתפות פעילה בדיוני ועדות הכנסת, ובמקביל קידום הצעות חוק בניסוח התנועה. השני, מחלקת מחקר, שמבצעת מחקר כמותי ואיכותני לאיתור כשלים משילותיים והתנהלות לא דמוקרטית של הגורמים הלא נבחרים במגזר הציבורי. את מסקנות המחקר מעבירה התנועה לחברי הכנסת ומפרסמת לציבור. התחום השלישי הוא הפעילות התקשורתית. עמרני: "אנחנו משתדלים להנחיל את התודעה אצל האנשים שזכותם הדמוקרטית להשפיע ולשנות נגזלת מהם על ידי אותם גורמים לא נבחרים. רק אם הציבור יתעורר ויבין שעושקים אותו, יגיע השינוי ושלטון הפקידים יבוא אל קיצו".

החתולה והשמנת

בחודשים האחרונים המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר עולה לכותרות פעם אחר פעם כשהיא מתערבת ומאיימת על גופים שמבצעים הפרדה מגדרית. מה דעתכם על כך?

רוטמן: "זו דוגמה מצוינת למצב שבו יועצת משפטית החליטה לקדם אג'נדה פרטית בניגוד לחוק. בחוק האוסר הפליה במוצרים ובשירותים נכתב בפירוש שהפרדה מגדרית לא נחשבת הפליה. אבל זילבר מתעלמת מלשון החוק, ומסתמכת במקום החוק על פרשנות מרחיבה ביותר של החלטת ממשלה. זאת למרות שכל מי שלמד אזרחות בתיכון יודע שהחלטת ממשלה לא יכולה לבטל חוק. היא פונה במכתבים מצווים ונוזפים לרשויות מקומיות שכלל אינן כפופות לסמכותה, למרות שכבר הערנו על כך בעבר פעמים רבות".

אך הביקורת על זילבר לא מתמקדת בענייני ההפרדה המגדרית. אנשי התנועה למשילות יזמו ודחפו את חקיקת חוק הנציבות על הפרקליטות, שעבר בכנסת במושב האחרון. בשנים האחרונות התנהלה הנציבות בלי מסגרת חוקית, ופרקליטי המדינה אף החרימו את פעילותה וסירבו לשתף עמה פעולה. כעת עבר החוק, למורת רוחם של הפרקליטים.

מה החשיבות של החוק?

עמרני: "כל גוף שלטוני במדינת ישראל מבוקר ומפוקח. רק הפרקליטים סירבו שיפקחו על עבודתם. חוסר הפיקוח הזה גרם לעוולות רבות בעבודת הפרקליטות. זכויות רבות כדוגמת זכויות נפגעי עבירה או הזכות לשימוע נרמסו על ידי הפרקליטות ללא בקרה וללא כל פיקוח".

התנועה, כאמור, פעילה לא רק בכנסת, אלא גם יוזמת מחקרים. עמרני: "ערכנו מחקר על תהליך מינוי הבכירים בשירות הציבורי. מינוי בכירים חייב לעבור אישור של לשכת היועץ המשפטי לממשלה, שיבדוק שלא היה ניגוד עניינים במינוי, שהאדם עומד בקריטריונים וכו'. במחקר שלנו מצאנו שגם מינויים במשרד המשפטים עוברים דרך אישור של לשכת היועמ"ש. כלומר, הוא המחליט וגם המבקר. כבר לפני שנתיים טענו שזהו מנהל לא תקין שמזמין שחיתות. ואכן, בדו"ח מבקר המדינה האחרון התברר שוינשטיין ישב בוועדת איתור של נציבת הפקליטות גרסטל, למרות שהיה אסור לו לשבת שם בשל ניגוד עניינים. ומי אישר את המינוי? דינה זילבר, המשנה של וינשטיין. החתולה אישרה את השמנת".

לפני חצי שנה היועמ"ש מנדלביט רצה לקדם הצעת ממשלה בעניין ועדות איתור. אתם התנגדתם להצעתו והצלחתם לסכל אותה. מדוע?

רוטמן: "הרעיון של מנדלבליט לכאורה היה יפה. הוא רצה לוודא שהשר הממונה לא יפעיל לחץ על ועדת איתור כדי שיתקבל לתפקיד מועמד שהוא מקורבו. אבל ההצעה הייתה מופרכת לחלוטין. מנדלבליט רצה לקבוע שאם קיימת 'זיקה כלשהי' בין אחד השרים לאחד המועמדים לתפקיד, ועדת האיתור תחליט בעצמה מי יקבל את המינוי, ולא תציע שלושה מועמדים לאישור הממשלה כפי שמתבצע כיום. זו החלטה קיצונית ביותר: זיקה כלשהי, אחד השרים למרות שהוא לא השר הממונה, אחד המועמדים אפילו אם הוא לא המועמד שנבחר או הומלץ – ההצעה בעצם לקחה את סמכויות המינויים מהממשלה והכתיבה לה את מי למנות. אנחנו בלמנו את ההצעה הזאת בגופנו".

עמרני: "קח לדוגמה את ראש רשות המיסים הנוכחי. יכול להיות שהוא עושה עבודה מצוינת, אבל הוא לא מונה על ידי השר הממונה. ועדת האיתור הציעה מועמד אחד לתפקיד. השר שטייניץ שהיה אז שר האוצר סבר שהמועמד לא מתאים לתפקיד, ודרש מהוועדה שתאתר מועמדים נוספים. אותו מועמד עתר לבג"ץ וטען שאין סיבה לא לבחור בו. בג"ץ התערב ולקח לעצמו את הסמכות החוקית מידי שר האוצר, וחייב את שטייניץ, על אפו ועל חמתו, לקבל את המועמד לתפקיד".

רוטמן: זה אבסורד, כשאני מספר לקולגות בחו"ל שבג"ץ מתערב בענייני מינויים, הם לא מבינים מה הולך פה. הם לא שמעו על דברים כאלה. התערבות של הרשות השופטת בהחלטות הרשות המבצעת בהיקף כזה לא מוכרת בשום מקום".

היועמ"ש ירום הודו

האם אתם מרגישים שהיועץ המשפטי לממשלה לא מסתפק רק בייעוץ, אלא מנסה להכתיב מדיניות לממשלה?

עמרני: "אין ספק. היועצים המשפטיים מרשים לעצמם להודיע לממשלה שהם לא יגנו על הצעות חוק שלה בפני בג"ץ. במקום לייעץ, הם מנסים לכופף את חברי הממשלה. היו גם מקרים שבהם היועמ"ש השיב בשם המדינה תשובה שהייתה מנוגדת לחלוטין לדעת הממשלה. לפני הבחירות האחרונות, היה צריך למנות מפכ"ל חדש במקום יוחנן דנינו שסיים את תפקידו. השר לביטחון פנים אהרונוביץ' כבר התחיל באיתור מועמד חדש עוד לפני שמישהו חלם שיהיו בחירות. בדיוק כשהוא רצה למנות מחליף, נתניהו הודיע על הקדמת הבחירות.

"וינשטיין, באופן תקדימי בלי שום חוק שתומך בעמדתו, הודיע לאהרונוביץ' שיש להמתין עם מינוי המפכ"ל עד לכינון הממשלה החדשה. כך חודשים רבים התמודדה המשטרה בלי מפכ"ל קבוע. אנחנו עתרנו לבג"ץ נגד הממשלה ודרשנו שהיא תמנה מפכ"ל חדש, מכיוון שאין כל בסיס חוקי להחלטת היועמ"ש. נציג הפרקליטות הגיע לדיון והציג את עמדת הממשלה שאין צורך למנות מפכ"ל חדש בתקופת בחירות. בניגוד מוחלט לעמדת השר, שכתב זאת במפורש".

רוטמן: "כל מערכת בחירות היועמ"ש מרחיב את סמכויותיו. בחוק אין שום מגבלה על ממשלת מעבר, אבל כל מערכת בחירות היועמ"ש נוגס עוד ועוד בסמכויותיה. בהתחלה היועמ"ש אסר על ממשלת מעבר לבצע מינויים, כעת הוא אוסר זאת אף על ממשלה בתקופה שלפני בחירות. מדברים היום על דאגה מהפעולות שיבצע אובמה בתקופה שבין מועד הבחירות בארצות הברית להחלפת הממשל שלו. בדמוקרטיה האמריקנית הגדולה אין שום הגבלה על ממשלת מעבר, ואילו בדמוקרטיה הקטנה שלנו ההגבלות חונקות את האזרחים יותר ויותר ומשתקות את גופי השלטון למשך זמן ממושך".

גולת הכותרת של הפעילות שלכם בשנה האחרונה נסובה סביב פעילות המשנות ליועמ"ש דינה זילבר ואורית קורן, שבסופו של דבר הסתיימה בנזיפת ועדת האתיקה של לשכת האתיקה בזילבר וקורן. האם הסיפור אכן הגיע לסיומו?

"זו אכן פרשה שטלטלה ועודנה מטלטלת את צמרת משרד המשפטים. בחרנו להיכנס ולפעול בעניין בגלל הפרת החוק הבוטה לכאורה על ידי הבכירים ביותר שצריכים לשמור על קיום החוק וגם בשל הפגיעה הקשה שהייתה בזכויות אזרח. דו"ח מקיף של הנציבה הקודמת הילה גרסטל בחן את תפקוד הפרקליטות שניסתה למנוע את כניסתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק לתפקיד סגנית מנהל המכון לרפואה משפטית. ככל הנראה כל חטאה של פורמן-רזניק היה הצגת עמדה שונה מהפרקליטות באשר לסכין המשוננת בפרשת רצח תאיר ראדה (משפט זדורוב, א"ג). במשרד המשפטים הפעילו את כל הכלים כדי שהפתולוגית לא תיכנס לעבודה. בבית הדין לעבודה נדונה בקשתה של פורמן-רזניק לאשר את כניסתה לתפקיד שבו זכתה, ובמסגרת הדיון התבקש ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, להגיש תצהיר שבו יפרט על מקצועיותה של פורמן-רזניק, אותה הוא מכיר מעבודתם המקצועית המשותפת יחד בימים שקדמו לפרשה. קוגל, כעובד מדינה, הגיש את התצהיר שלו לבית המשפט דרך הפרקליטות. לדאבון לב הפרקליטים, עמדתו של ד"ר קוגל לא התאימה להם ובאישור המשנות ליועמ"ש זילבר וקורן נדרש קוגל לשנות את התצהיר החתום שלו. במילים אחרות, נעשתה כאן עבירה לכאורה של שיבוש הליכי משפט וניסיון להדחת עד בנסיבות מחמירות. קוגל לא הסכים לשנות את התצהיר שכתב, ולבסוף פורמן-רזניק ניצחה בתביעה ונכנסה לעבודה.

"הדו"ח של גרסטל חשף למעשה את הניסיון החמור הזה שנעשה בחדרי משרד המשפטים. בעקבות הממצאים הגשנו תלונה במשטרה וכן הגשנו תלונה לוועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין. המשטרה הודיעה לנו שהיועץ המשפטי לממשלה דאז קיבל החלטה לסגור את התיק. ניגוד העניינים בינו לבין המשנות שלו לא הפריע לו להכריע בעניין, מה גם שלא נעשתה כל פעולת חקירה על ידי המשטרה כמקובל. מהפרקליטות הודיעו לתנועה למשילות כי לא וינשטיין הורה לסגור את התיק אלא משטרת ישראל. סתירה זו בין הגרסאות תאמה מאוד את ההתנהלות בפרשה.

"דווקא ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין טיפלה בנושא בלי משוא פנים ודרשה תשובות מהמשנות ומשאר המעורבות. בסופו של דבר קבעה ועדת האתיקה הארצית כי בהתנהלות המשנות ליועמ"ש נפל פגם אתי.

"בימים אלה, לאחר התחמקות של חודשים מצד הפרקליטות לספק תשובות ולאפשר הגשת ערר, נערכת התנועה למשילות לעתור לבג"ץ בדרישה להליך הוגן בחקירת הבכירות ובאפשרות להעמדתן לדין. החלטתה המכוננת של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מהווה תמרור בפני כל הפרקליטים, שעבודה בשירות המדינה אינה מקנה פטור מהצורך לפעול אך ורק על פי חוק ובאופן תקין".

האם לדעתכם כשל המשילות שציינתם הולך ומחריף או שהבעיות הולכות ונפתרות?

"לשמחתנו בשנתיים האחרונות בעיית המשילות ובעיית הדמוקרטיה הכרוכה בה חדרו עמוק לשיח הציבורי. הציבור ונבחריו מבינים הרבה יותר מאשר בעבר את הבעיות וגם את הפתרונות הנדרשים. הציבור מבין מהי חריגה מסמכות, מנהל תקין, אקטיביזם ייעוצי או שיפוטי ושם לב לנושאים אלה. יש עוד דרך ארוכה כדי ליישם את השינויים הנדרשים, והרבה תלוי בציבור הבוחרים שצריך להעמיד את הטיפול בסוגיה בראש הדרישות מנבחרי הציבור".