בין אם יבטלו את תאגיד השידור ובין אם ישקמו את רשות השידור הקיימת, זה המקום וזו השעה לתבוע מהגוף החדש מתן חופש ביטוי לכל מגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור.
חופש הביטוי אינו רק החופש של כל אדם לבטא את דעתו. חופש הביטוי נועד, בין היתר, לתַקף את זכותו של הציבור לקבל מגוון של דעות. חופש הביטוי להביע דעה והיפוכה מעניק כבוד ראוי לציבור, וקיומו מאפשר לכל אדם לגבש דעה חופשית. אין לאיש מונופול על האמת! האמת תבצבץ מאליה מתוך זר גדול של דעות שונות ואפילו משונות. לאנשי תקשורת משמאל עומדת הזכות המלאה להביע בשידורים את השקפת עולמם בתוך חופש גמור, אבל זה מחייב אותם לקבל בהבנה שגם למתנגדיהם מימין עומדת הזכות הזאת.
את האמת יסיק הציבור מתוך שלל הדעות. השתקת דעה, מקוממת ככל שתהיה, היא פגיעה בחופש הביטוי על כל משמעויותיו. נהפוך הוא, התמודדות ראויה עם דעה מופרכת מחייבת את חשיפתה ולא את דיכוייה. חופש הביטוי חושף לא רק את האמת אלא גם את השקר, ובמחלוקת הציבורית בין האמת והשקר ידה של האמת תהיה תמיד על העליונה. אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן ורק בזכות קיומו של חופש הביטוי האמת מנצחת בהכרח.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט שמעון אגרנט, טבע בפסק דין 'קול העם' אמרת יסוד בדבר חשיבותו של חופש הביטוי לבירור האמת: "כי רק בדרך של ליבון 'כל' ההשקפות והחלפה חופשית של 'כל' הדעות עשויה אותה 'אמת' להתבהר". המילה "כל" הנזכרת כאן פעמיים במירכאות אומרת דרשני – כל הדעות וכל ההשקפות כולן מבלי לוותר על אחת מהן, והציבור ישפוט. חלפו הימים שבהם קיבל הציבור דעות ופרשנויות כתורה מסיני, ואפילו התורה הקדושה מפורשת בשבעים פנים.
חופש הביטוי לַכול חיוני מאין כמוהו לדמוקרטיה. הוא נשמת אפה, לוז עיקרה. התביעה המוצדקת של כל עיתונאי לחירות הביטוי מותנית בתביעתו למתן חופש ביטוי מנוגד, לזולתו. אדרבה, בזה יוכיח את משנתו ולא בהשתקה כוחנית של בר-פלוגתא. לעניות דעתי, תוצאות הבחירות לכנסת ישראל מוכיחות פעם אחר פעם את הפער העצום בין הציבור ובין התקשורת בישראל. פער זה מקורו בחופש הביטוי המוענק בנדיבות לצד פוליטי אחד ובצמצום משווע לקולות אחרים. הגבלת חופש הביטוי של כל הדעות היא פגימה בדמוקרטיה וגורמת לגיבוש דעה דווקני. דמוקרט ראוי אינו צריך לחשוש מדעה נגדית אלא להזמין אותה במלוא היקפה ולתקוף אותה בכבוד.