לא מעט כנסים, דיונים וישיבות קיימו ומקיימים בכירי מוסדות החינוך של הציונות הדתית סביב תופעת החילון בקרב בוגרי המגזר הדתי לאומי.
בדיונים הללו נשמע קולם של כל בעלי התפקידים והמומחים, אבל את קולם של צעירי המגזר כמעט ולא שומעים.
שלושה בוגרי ישיבות תיכוניות, כיום שיעור ב' תלמידי ישיבות גבוהות, ניתחו את המציאות אותה הם מכירים מהשטח, משיחות עם חברים ומהאווירה אותה הכירו בישיבות התיכוניות, בניסיון להתחקות אחר הסיבות לנטישת הדת בקרב כרבע מבוגרי הציונות הדתית. בראיון לערוץ 7 סיפרו שניים מהם – על התובנות שהעלו.
השניים שביקשו להישאר בעילום שמם האמיתי על מנת שלא לפגוע במוסדות החינוך בהם למדו, כונו בשיחה 'משה ויעקב', והם מספרים על הטיעון המרכזי העולה בפיהם של מחנכים ור"מים בישיבות תיכוניות ולפיו אותם שבחרו לעזוב את הדת עשו זאת בשל כניעה לתאוות. להערכתם של משה ויעקב מדובר בטיעון שנועד להסיר אחריות, בעוד המציאות מלמדת על כך שהעוזבים עושים זאת בעקבות שאלות מהותיות באמונה ובמחשבה, שאלות שלהן לא קיבלו מענה ראוי בשנות התיכון.
"אחד הגורמים שלא מתייחסים אליו בעניין הזה הוא הגורם השכלי", אומרים השניים המודים כי אמנם ישנם הנוטשים את הדת בשל נטייה אחר מה שמוגדר כתאוות אך הרוב המוחלט, כפי שהדבר עולה משיחות ומשיטוט בפורומים של דתל"שים, נובע מעיון שכלי ומתשובות בלתי מספקות.
השניים מספרים כי בשנות לימודיהם בתיכון נתקלו גם בכאלה שהיעדר תשובות מספקות גרם להם לעזוב את הדת, אך גם בכאלה שאמנם נותרו בחברה הדתית והמשיכו את לימודיהם בישיבות, ישיבות הסדר או מכינות, אך בעומק ליבם לא מצאו מענה לשאלות שהעלו חבריהם בכיתה והדבר גרם להם למבוכה לא מעטה בינם לבין עצמם.
בהקשר זה הם מזכירים שאלות אודות יחס התורה לנשים, יחס לגויים וסוגיות מוסריות נוספות כאשר הפרשיה האחרונה שמשכה אליה תשומת לב היא פרשת הרב אייל קרים ודין אשת יפת תואר, "אין אדם דתי שלא הרגיש בלבול מול הפרסומים בתקשורת", הם אומרים ומתארים את הסיקור המבולבל והמגומגם של הפרשה.
לדבריהם מבוכה אמונית שכזו התגלתה גם אצל חבריהם, תלמידי ישיבות תיכוניות אחרות, שעימם נפגשו, והדברים עלו גם בשיחות בתנועת בני עקיבא – דיונים אודות סוגיות עמוקות ללא עומק של ממש. יעקב ומשה מציינים כי הדיווחים מהמוסדות המקבילים היו דומים לאלה שבישיבה בה למדו הם, "ר"מים לא מוצאים זמן להתייחס או שאין להם יכולת להתייחס".
כשהם מתבקשים להתחקות אחר הגורמים המובילים לחוסר היכולת של מחנכים ור"מים להתמודד עם השאלות, מונים השניים את חוסר ההיכרות של אנשי החינוך עם חומרי הכפירה שאותם פוגשים בני נוער באינטרנט. כדוגמא לדבריהם הם מספרים על מקרה בו שאל תלמיד את רבו על העולם הבא, והרב בחר לשלוח אותו לבדוק ב'גוגל' במקום לעסוק בנושא בכיתה. התוצאה הייתה מפגש של התלמיד ב'גוגל' עם חומרים נוצריים מחד וחומרים של מחזירים בתשובה המשיבים ברמה שאינה תואמת באמת את דרישותיהם הרוחניות שכליות.
בשיחותיהם עם אנשי צוותים חינוכיים, מספרים השניים, התקבלה הסכמה אודות עומקה של הבעיה וחוסר היכולת להתמודד על שאלות בהיעדר די ידע מקיף אודות הנושאים המעסיקים את בני הנוער. כפתרון מציעים השניים את הכשרתם של "אנשי חינוך שיתמצאו בנושאי אמונות ודעות, שתהיה להם היכרות עם המדע ולא ידחו דברים בשתי ידיים כמו אבולוציה ותורה. ילד שיחפש תשובות באינטרנט ימצא את עצמו מול מחזירים בתשובה שאומרים שהכול שקר, ואם ייראה לו שאכן יש סתירה בין מדע לתורה לא בטוח שיבחר בצד של התורה".
לטעמם של השניים אותם אנשי חינוך שיוכשרו לעיסוק בסוגיות של אמונה ודעות צריכים לעבוד עם נערים כבר בגיל צעיר. עיקר העבודה תהיה סביב כיתות י' ו-י"א', אך ישנן סוגיות שנכון להתחיל לעסוק בהן כבר מכיתה ז' ובהמשך לעסוק בהן באופן מורכב ועמוק יותר.
עוד מציינים השניים כי בשיחותיהם עם מחנכים עלתה הטענה המוצדקת לפיה לא תמיד נכון ומתאים לפתוח סוגיה אמונית מורכבת שעלתה בשאלתו של תלמיד אחד בפני הכיתה כולה, שכן לעיתים הדיון מעורר אווירה שאינה רצינית בה לא ניתן להעמיק. לשם כך, ציינו אותם מחנכים, הם ממליצים לתלמידים ליצור איתם קשר אחרי השיעור, ואכן יש לדאוג לכך שהר"מ יהיה כתובת ראויה ומכילה להעלאת שאלות ודיונים מסוג זה במסגרת הבלתי פורמאלית של מערכת הלימודים.