טוקבק מס' 4: "צריך לחוקק חוק שחרדי שחוסם כביש מותר לדרוס אותו", כותב 'דני' בתגובה לדיווח לפיו מאות 'חרדים' חסמו כבישים ברחבי הארץ ומוסיף בשורת ההרחבה: "גם פרזיט, גם חי על חשבוני וגם סותם את התנועה.....".
מה אתה מסתכל בטוקבקים, גער בי חברי שביקש להשקיט את עצביי שהשתוללו בעטיו של עוד מחבט עלום זהות ושם המסתתר מאחורי מקלדת משויפת. את מי הם מייצגים בכלל; רבים מהם טרולים ממומנים וכדי לעצבן בדיוק אנשים כמוך; אוכלוסיית הטוקבקים אינה משפיעה ועוד כיוצא בזה.
אין לי טענות על הטוקבקיסט התורן. תמיד היו ויהיו אנשים ממורמרים שיפרקו תסכולם בכל הזדמנות על מקלדות, הרשת תמשיך להיות במה מרכזית ליצירת דעת קהל, להשפיע עליו, לעצב אותו, החרדים ימשיכו להתמקם במשבצת הלא מובנת והחילונים ימשיכו להלום על כל מי ששונה מהם.
מה שכואב בפוסט המבחיל הזה הם אלה שגרמו להופעתו. זו הנהגת 'הפלג הירושלמי' שיודעת ומכירה את השלכות הרוחב של היציאה להפגנות רחוב המלוות בהפרות סדר, אך בכל זאת היא בוחרת פעם אחר פעם לשפוך את התינוק עם המים.
אחד מחסידיו הנלהבים של הרב אוירבאך הסביר לי פעם מדוע הם מגבים את ההפגנות הספונטניות גם כשהן אלו עלולות להיות מלוות בהפרות סדר חמורות ובגלי מעצרים של בחורי ישיבות. "תאר לך שהמדינה היתה שוחטת את הדבר הכי קדוש לך", אתגר אותי, "לא היית יוצא לרחוב, שורף פחים וחוסם כבישים"?", הקשה רטורית והשיב: "זו בדיוק הסיבה שאנו יוצאים לרחוב על מעצר כל עריק ועריק".
אז זהו שלא. באותה מידה שלא הייתי רוקד במערומיי בשם 'חובת המחאה' על שחיטת הדבר היקר לי, לא עולה בדעתי לשרוף פחים או כל צעד אידיוטי אחר שלא יניב שום תועלת בדרך אל מטרת העל. באותה מידה שאיני יורה באוויר כדורי סרק או מכה עוברי אורח בשם חובת המחאה, לא הייתי חוסם כבישים ומעכב אנשים בדרכם לביתם רק בשם חובת המחאה.
ייאמר ברורות: הדברים אמורים לכל קבוצה\קהילה\ התאגדות חברתית\ מפלגה\ או כל קבוצת אינטרס אחרת המתאהבת במחאה ובספיחיה ועל הדרך שוכחת שהיא אמצעי בלבד בדרך להשגת המטרה הנכספת.
אולם הדברים חמורים שבעתיים כשמדובר במחאה בשם התורה ולמענה של התורה. עוד לא חלף חודש מיום כיפור אז הכנו כולנו על לוח ליבנו 'על חטא שחטאנו בחילול השם'; 'על חטא שחטאנו בטיפשות פה'. כיצד כל זה התאייד בשם חובת המחאה?