חטיבה מרחבית שומרון בפיקוד המרכז ערכה סרטון הדרכה רשמי של צה"ל המנחה את הכוחות להימנע ככל האפשר מירי לכיוון מחבלות. הסרטון מציג רשימת סייגים ופעולות לפני ירי והופץ לאחרונה בין המפקדים והחיילים. הסרטון מעיד על ליקוי מאורות בשני מובנים מבצעיים יסודיים:
הראשון, הוא שצה"ל נמצא במאבק מסוג אחר: ישראל חברה במשפחת העמים ומכבדת את כללי המשפט הבין־לאומי. צה"ל מחנך את חייליו לטוהר הנשק מאז היווסדו ומתגאה בכך שהם מכבדים אותו. אולם ישראל מתמודדת זה עשרות שנים, עם קשת איומים שמדינות אירופה וארה"ב רק מתחילות להיחשף אליהם. מתעורר חשש מהותי כי אימת המשפט הבין־לאומי וסכנת ההעמדה לדין פלילי או צבאי, תשתק את החיילים מפני ביצוע משימותיהם.
על הפיקוד הבכיר להבטיח שלוחמים ומפקדים יפעלו מחד גיסא בהתאם לאמות המידה המוסריות המקובלות ומאידך גיסא יפעלו ללא חשש לבצע את משימותיהם המבצעיות. לא מדובר במתן היתר לפעול בניגוד לחוק השיפוט הצבאי המקומי, או למשפט הבין־לאומי, אלא במתן אפשרות ללוחמים ולמפקדים להילחם באיומים הניצבים בפניהם ולהגן על המדינה ועל אזרחיה.
ראוי שכוחות לוחמים, בוודאי בכוחות היבשה, יתרכזו בלחימה ולא בהיוועצות עם עורכי דין ועם יועצים משפטיים. יתר על כן, ההתמודדות בטרור המתאבדים ובסכינאים, היא לא התמודדות של צבא כנגד צבא ולכך יש לתת מענה מבצעי ומוסרי.
הקוד האתי ואמנת ז'נבה מוכוונים למוסר לחימה בהתמודדות של צבא סדיר, כנגד צבא האויב ולא במאבק ברוצחים קרי דם. התמודדות בריטניה כנגד מחתרת ה"מאו מאו" בקניה בשנים 1951-1960 וצרפת הקולוניאלית בניסיון דיכוי המרד באלג'יר בין השנים 1954 ל-1962, מלמדות כי כנגד טרור ורצח, יש לאמץ דפוס פעולה שונה. אין הכוונה לגרום לצה"ל לאבד את מוסריותו, אולם גם לא להיצמד לכללים הנכונים למלחמה סדירה, בקרב כנגד טרור המתאבדים והסכינאים.
שנית, הסרטון מציין בין השאר שלאחרונה גברה תופעת פיגועי הדקירה בידי נשים, וטוען כי: "האיום שהן מהוות לכוח בשטח נמוך בהרבה ממחבל זכר". כלומר, צבא ההגנה לישראל מכיר באופן רשמי בכך, שנשים פחות מסוכנות מגברים כמפגעות (או כלוחמות בשדה הקרב).
אותו צה"ל שרק לאחרונה הוסיף שני גדודים מעורבים (כאשר בפועל, כשלושה רבעים מהלוחמים הן נשים) שהצטרפו לגדוד הוותיק קרקל ושוקל להקים גדוד נוסף באותה מתכונת. לא ברור הפרדוקס המובנה, שלא לומר המוסר הכפול. מצד אחד עלינו לנהוג במחבלות ביחס שונה ובשם חוסר השוויון לא לירות בהן; ובשם השוויון, צה"ל מקדם נשים שהן על פי הגדרתו, "פחות מסוכנות מגברים" לתפקידי לחימה.
במילים אחרות, צה"ל הקים חטיבה שתהיה פחות מסוכנת לאויב.
המוסר הכפול מתיישב מצוין עם הרוח החדשה של חיל-החינוך והיוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר) בהחלטה לממן על חשבון צה"ל (על חשבון משלם המיסים) ניתוחים לשינוי מין וטיפולים נלווים (הורמונאליים, קוסמטיים וכד') לחיילים וחיילות. כלומר, בימים שבהם צה"ל מקצץ ביחידות הלוחמות ושולח אלפי אנשי קבע הביתה, הוא מגלה נדיבות יתרה ומשקיע סכומי עתק למטרות לא-צבאיות בעליל.
על צה"ל לכתוב נוהל מבצעי ברור, שיחזיר את האחריות למפקדים ויגבה את הלוחמים ויבהיר להם כי מפגעים וטרוריסטים (גברים ונשים כאחד) יש לחסל, מפני שמטרתם היא רצח (ואינם מבחינים בין חייל/אזרח/אישה, או ילד) והם מסוכנים כל עוד הם בחיים (יתכן שהם עוטים חגורת נפץ). במקום זה העמיסו על כתפי הלוחמים קושי חדש, לזהות את מין התוקף/פת ולפעול בהתאמה. הרי זה רק עניין של זמן שהמפגעים יגלו את הפרצה ויתחילו לתקוף כשהם מחופשים לנשים, בדומה למקרים דומים של אנשי ארגון בוקו חאראם באפריקה והג'יהאדיסטים במוקדי הלחימה בצפון עיראק.
