התחלה: ספטמבר 51', חיפה האדומה. דור שמיני לבעל התניא. הסב היה דיין בבית הדין הרבני בחיפה; האב היה סוכן של מברשות, מטאטאים ומזרנים שיוצרו על ידי אנשים בעלי מוגבלויות. הוא סייע לאביו. הצעיר מבין שני אחים. הבכור גדול ממנו בשמונה שנים.
לימודים: בית הספר היסודי 'יבנה', "במחזור של אורי לופוליאנסקי", וגם בתיכון 'יבנה', "סיים איתי פרופ' הרשקוביץ שקפץ שתי כיתות".
בלי בר מצווה: חודשיים וחצי לפני שמלאו לו 13, נפטרה אמו. בת 48 הייתה, "הלכה לישון ולא קמה". מכיוון שכך, התאריך המשמעותי והחגיגי נשכח. "ברגע האחרון אחי לימד אותי לקרוא מפטיר והפטרה. את הפסוקים האלה אני יודע כמו תוכי 52 שנה, אבל יותר מזה לא. זו הייתה טראומה". מאז כשהוא שומע על משפחה שמאיזו סיבה שהיא, מחלה, שכול או מחסור בכסף, מתכוונת לדלג על הבר מצווה של הילד, הוא מסייע. "אני מבקש שיעשו לו משהו, אפילו קטן".
תנועת נוער: בני עקיבא, סניף הדר. חניך, מדריך וקומונר. "הייתי שם הרבה, זה היה לי בית שני כי הבית לא היה רגיל". בשבתות הוא אכל אצל חברים, "אבי אכל אצל אמו".
צבא: גרעין נח"ל. אחרי הטירונות יצא לריכוז סניף בני עקיבא. "ביקשתי מקום קטן שבו אוכל לפעול". הוא הוביל את סניף כפר הרוא'"ה, שבו היו גם חניכים ממושבי הסביבה כמו חרב לאת וחיבת ציון. עד היום יש לו קשרים טובים עם הרב מאיר צוקרמן ועם הרב שלמה וייס, "שהיו חניכים וחבריא ב'". בהמשך אביו חלה, והוא עבר לשרת ליד חיפה.
הנימוס משתלם: כששלמה ארצי הגיע להופיע בבית הנוער, הוא קיבל כרטיס כניסה בחינם והתיישב על כיסא. לפתע ראה בחורה צעירה, ברוריה, יושבת על ספסל והציע להתחלף, "ומאז הכול היסטוריה". כשנישאו היא הייתה בת 19 והוא בן 21. ברוריה הייתה מורה כמעט 40 שנה.
אל תשליכני: בתחילת הנישואים הם גרו אצל אביו ואחר כך הוא גר אצלם במשך 25 שנה. "לא ביחידת דיור, בבית". גם אמה של ברוריה עברה לגור איתם באפרת. החודשים האחרונים היו קשים, "אבל ידעתי שיום אחרי יהיה יותר קשה. אני מקנא באנשים שיש להם אמא מבוגרת. תשמרו על אמא מכול וכול".
הפרי שנאסף: הבכור נולד כשברוריה הייתה בת 20. הוא נפטר מיד, "טראומה שהולכת איתך". אחת הקרובות אמרה "אם העץ נשאר, יהיו פירות". והם ישנם.
הברכה: מירי היא יועצת ומחנכת באולפנת מבשרת, גרה במצפה אילן, בעלה הוא דיין ורב היישוב והם הורים לשבעה. דסי, שהייתה צריכה להיות היום בת 39, נפטרה בגיל 19 ושלושה חודשים. שי, מחנך בבית הספר 'ראשית' ועוסק ברפואה משלימה, אב לחמישה, גר בראש צורים. רעות, מורה לדרמה, בימאית וכותבת הצגות, נשואה לאח של אליאב גלמן, הם הורים לחמישה וגרים בכרמי צור. אלישיב, מלמד במכינה הקדם-צבאית החילונית בתל אביב, אב ל‑4 וגר בתל אביב. הנכדה הראשונה מתחתנת בשבוע הבא.
אקדמיה: "חיידק העסקים נכנס בי", אז הוא למד כלכלה באוניברסיטת חיפה.
ביזנס מן: בשלב ראשון הוא החל לקנות גדג'טים ואביזרי נוחות מסוחרים בארץ ומכר לחנויות. בשלב שני הוא ייבא בעצמו את האביזרים האלה, ושימש ספק לרשתות כמו שופרסל וקו אופ. "29 שנה זה היה השוק שלי, ולא ידעתי עד כמה צדקתי כשהלכתי על זה". בהמשך ייצג את החברה הגדולה ביותר לפלסטיק בארצות הברית.
אפרת: המגורים בנוה שאנן, חיפה, היו נוחים, "אבל הרגשתי ריקנות". יום אחד הוא שמע שמישהו קנה מגרש באפרת, "אמרו לי שזה בין בית לחם לחברון". הוא הגיע לראות את היישוב, לפני יותר מ‑30 שנה, "הקב"ה עשה לי את עסקת חיי". הוא רכש בית שמישהו קנה להשקעה, "מדדתי את הצעדים מהבית לבית הכנסת בשביל אבא שלי".
המחלה של דסי: הנערה בת ה‑17 הרגישה כאבים והלכה מרופא לרופא, "עד שאחד מהם אמר: יש לך מחלת האישה הפרפקציוניסטית. מאז היא לא הסכימה ללכת יותר". חצי שנה אחרי כן, כשעשתה צילום חזה, ראו שנקודה שהייתה שם לפני חצי שנה, גדלה. "דסי אמרה יופי, עכשיו אפשר לטפל". התמודדותה עם המחלה ועם החולים הייתה לשם דבר. "שבועיים לפני שנפטרה הקמנו הוספיס בבית". היא נפטרה בליל ראש השנה.
ממשיכים בדרכה: המחשבה הייתה שדסי הייתה בשמחה תמיד וצריך להעביר את זה הלאה. השיחה הראשונה שהעבירה ברוריה הייתה בדחיפתו של הרב הרצל רוזנברג, באולפנת אבן שמואל, "ומאז היא מעבירה שיחות כבר 19 שנה". מעבר לכך, "החלטנו שאנחנו לוקחים את הסיפור שלה ומעבירים אותו למקום הכי טוב, לסיוע לאנשים אחרים".
סיוע: בחייה נאבקה דסי על זכויותיה כחולה. "בעת המחלה ואחר כך קיבלנו כמויות של מכתבים, בלי פייסבוק ובלי דואר אלקטרוני". היו בקשות שידברו עם חולים, עם משפחות והורים לילדים שנפטרים. בעקבות העיסוק בזה, התחוורו גם העוולות.
הורים שכולים שקופים: כך הוא מכנה את ההורים ששכלו את הילד בעקבות מחלה. "יש בישראל חיילים הרוגים ונרצחי פעולות איבה. השאר לא קיימים". הוא החליט להתגייס כדי לתקן זאת. "כשילד חולה המשפחה מקבלת קצבה חודשית של 2,500 שקלים. וכשהוא נפטר, זהו. אין כלום". הוא פעל עם גורמים רבים ולאחרונה עבר חוק שבעת הפטירה תקבל המשפחה סכום שמשתווה כמעט לארבעה חודשי קצבה, "כדי שיהיה אפשר להתאושש ולעמוד על הרגליים".
יוזמות בקנה: קיים תקציב לתמיכה במשפחות הרוגי תאונות דרכים ועבירות המתה. "למשפחות נפטרי סרטן אין. מי יחבק אותם?" יש גם עבודה על קידום חוק של בצלאל סמוטריץ' להשוות הורה של אב של חלל צה"ל והורה שכול לסרטן. "אב של חלל יכול להישאר בעבודתו עוד חמש שנים אחרי הפנסיה. אם אדם קם בבוקר ואין לו עבודה, הוא הולך לבית העלמין".
'משפחה אחת': כבר 14 שנה הוא איש הארגון. בהתחלה היה מתנדב "כאבא של דסי", בהמשך רכז פרויקטים, רכז ירושלים בימי הפיגועים הגדולים, וכיום בדרום. "מגיע בין הראשונים לפצוע, מגיע לשבעה ולאזכרות, חי ונושם את המשפחות".
הורים: "אני אף פעם לא יודע איך אתחיל את השיחה". ההתקרבות היא עדינה, "אני מספר שאני אב שכול ורוצה לבקר". במפגשים הוא לא יאמר "תהיו חזקים" או "יש לכם עוד ילדים". "חשוב לי שההורים יחיו. כשהם חיים, גם הילדים חיים". העבודה הזאת תופסת הרבה זמן ומרץ.
על הדרך: בני הזוג מנהלים את סניף 'יד שרה' ביישוב כבר 30 שנה. לברוריה יש כבר 20 שנה גמ"ח שמלות כלה, והוא מתנדב ב'דרכי מרים', ליווי חולים אונקולוגיים מביתם לטיפולים. גם אם חלילה המחלה לא נגמרת בטוב, הוא מסייע אפילו ברמת המצבות, סבסוד טיפולי גוף-נפש עם אמונה ועוד, אחרי שהשיג הנחות מגופים שונים. "אני אספן אובססיבי של כרטיסי ביקור. מעולם לא אמרתי למישהו: אני לא יודע. מקסימום ביררתי וחזרתי אליו".
חסד מדבק: הם מחזיקים מחסן חסד וחלוקת מזון לאנשים. ממשיכים יוזמה של דסי, שבאחד מערבי פסח ביקשה שאנשים לא יזרקו חמץ סתם, אלא יעבירו למחסן והמזון יחולק לנזקקים אחרי החג. האחים שלה פתחו סניפים בראש צורים ובכרמי צור. "זה בוער בעצמות, כל אחד יכול לעשות חסד. אני רוצה שכל אחד יעשה טוב, מביקור חולים ועד ניחום אבלים".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קם בשש וחצי, תפילה ואז יום עבודה שלא דומה לקודמו. "משרד, ביקורי בית, אזכרה, ביקור פצוע", או קבוצות חברתיות שיש בערים השונות. היום נגמר מאוחר.
מוזיקה: אם שומע משהו, זה קלאסית. "לא שומע חדשות", למעט מקרה שבו יש פיגוע, כדי להעניק סיוע.
שבת: זמן למנוחה וקריאה, "פילוסופיה וחסידות". כשהנכדים באים זה משהו אחר: תמיד מגיעים שני ילדים יחד "ואני צופה מהצד ונהנה". עם הנכדות הגדולות יש שיח של ביחד ולבד על משמעות החיים, והן מרבות להתייעץ איתו.
מאכל אהוב: נמנע מבשר בקר וקולה בגלל דסי, "שיום אחד אמרה שאלה מאכלים לא בריאים". פרט לכך, "מה שאשתי מכינה".
עתים לתורה: רק בשבת.
פנאי: כשיש זמן נוסעים לילדים.
אחזקת הבית: "ברוריה היא האחראית ומנהלת התחום", אבל הוא "שותף מלא".
מפחיד: "המוות" והכאב שלפניו. "יש לי עוד דברים להספיק, והסבל של חולי סרטן, אי אפשר לחשוב עליו. זה מה שגורם לי לקווץ'".
דמות מופת: קהלת, בגלל העמידה שלו מול האמת. "בגלל מה שעברתי ב‑52 השנים מאז שאמי נפטרה, אני עומד מול האמת. אני מדחיק אותה לפעמים אבל היא שם".
משאלה: "להגיע לכל החולים וההורים השכולים ולהגיד להם: אתם לא לבד, 'הנסתרות לה' אלוקינו'. זה מה שאמרתי כשהיינו בטיפול נמרץ".
כשתהיה גדול: התוכנית היא להמשיך לאסוף כרטיסי ביקור, "להקשיב ולעזור לאנשים".
ofralax@gmail.com